כמו בכל ט"ו בשבט, מחר מחלקים תעודות…
מנקודת מבט של מורה, התעודה היא זמן לסיכומים והערכה, איסוף נתונים על תפקוד כתלמיד וכחבר לכיתה, מקום לטפס ממנו הלאה. להבין חולשות וחוזקים, לשפר מה שאפשר ולנצל יכולות. לתת לילד הרגשה שהוא יכול להתפתח ולהתקדם ושמכאן הוא יכול לעלות למעלה, מי בצעדים קטנים ומי בצעדים גדולים. לפחות לנסות לתת לו את ההרגשה הזו.
מנקודת מבט של אמא.. לא קל לי עם התעודה הזאת. לא קל לי עם ההשוואות לחברים לכתה, עם ההשוואה ביניהם (והם כל כך שונים), עם הדגשים הלא נכונים לי שנותנת התעודה, עם ביטוי מועט וחסר לכישוריהם האנושיים והחבריים לעומת כישורי הלומד שלהם, שמעניינים אותי אבל הרבה פחות. עם תחושת האכזבה שלהם בחלק מהמקצועות וחוסר ההבנה במקצועות אחרים, עם ההתרגשות ועם החששות. הילד שלי לא יכול להיות מסוכם על דף נייר, פלט מחשב, גם אם מוריו השקיעו בדף הזה ימים כלילות כדי להגיע לתוצאה המדוייקת והמשקפת ביותר (והם השקיעו. ימים, לילות ושבתות, אני יודעת, הם חברי לצוות). הוא הרבה הרבה יותר מזה.
לכן, כשאגיש מחר תעודה לילד בכתה, אני לא אגיש לו אותה כמורה אלא כאמא. אני אומר להם שזה רק חלקיק מהיכולות שלהם, החלקיק שבית הספר יכול לכמת ולמדוד, אבל יש מכלול שלם שבית הספר לא יכול למדוד בכלים המקובלים והמכלול הזה חשוב למי שהם עכשיו ובעיקר למי שהם יהיו או שהם שואפים להיות. שמה שנכתב בתעודה משקף בדיוק המירבי שאפשר להשיג בתחום מסויים, וזה עדיין חסר דיוק. ובעיקר, שהם הרבה, הרבה יותר ממה שכתוב שם .
ואני כל כך מקווה לא לראות דמעות בעיניו של אף ילד. ושלא תשתקף האכזבה הזו, שהפער בין "טוב" ל"טוב מאד" יהיה פחות קריטי בשבילם. שידעו לקחת מהתעודה את מה שטוב ושיקבלו רצון וכח לשפר את מה שפחות.
וכל תעודה תוגש עם עוגיית שוקולד צ'יפס טעימה, שתמחק כל דמעה ותרגש יותר מ"מצטיין" במקצוע כלשהו. כי ככה זה עם עוגיות, תפקידן לחייך ילדים…
עוגיות שוקולד צ'יפס (70 עוגיות בינוניות, ראו הערה למטה…).
- 250 גר' חמאה רכה
- 2 כוסות סוכר חום
- 6 כפות סוכר לבן
- 2 ביצים גדולות
- 4 כפיות תמצית וניל איכותית
- 3 וחצי כוסות קמח
- 1 כפית אבקת אפיה
- 1 כפית סודה לשתיה
- 1 כפית מלח
- 3 כפיות נס קפה.
- 3 כוסות שוקולד צ'יפס (ערבבתי חום ולבן). אפשר גם כמות זהה של שוקולד משובח קצוץ.
- לחמם תנור ל 150 מעלות.
- להקציף חמאה + סוכרים כמה דקות.
- להוסיף את הביצים ולהמשיך לערבל
- להוסיף את הוניל ולערבל עוד
- להוסיף את החומרים היבשים (קמח, אבקת אפיה, סודה לשתיה, מלח ונס קפה).
- להפסיק את פעולת המערבל.
- להוסיף את השוקולד צ'יפס ולערבב בכף עץ, רק עד שנטמעים בפנים.
- ליצור בעזרת כף תלוליות (כמות של כחצי כף), לשים במרווח מספיק בתבנית שלא ידבקו זו לזו.
- לאפות 15 דקות.
- לקרר ורק אז להוציא מהתבנית, שלא יתפרקו.
אם רוצים עוגיות גדולות יותר (שזה הכי הכי), אפשר להשתמש בכף גלידה קפיצית, כזו שמוציאה עוגיות גדולות ויפות. אופים 20 דקות ב 155-160 מעלות, תלוי בתנור שלכם. יוצאות כ 40 עוגיות.
מקור המתכון במייל שרץ כבר כמה שנים, על עוגיות מ"ניימן מרקוס". שמרתי אותו במייל וגם בקובץ WORD כי אני נורא מסודרת, אבל רק כשראיתי אותו בבלוג "מתכוניישן" עם הצילומים הכל כך יפים, האמנתי שהוא באמת נכון….
חג שמח!
חדר אוכל 
תודה, יקרה. תודה שאת מביאה את הרגישות שלך, את האמת שלך, שאת נמצאת עבור הילדים ומבינה את מקומם. זכו הילדים וזכו הוריהם למחנכת כמוך – מאמינה, תומכת, רואה, מקשיבה ונותנת מקום לכל אחד ואחד.
חבל שט"ו בשבט הפך להיות "חג התעודות". חבל שחג שחודש על ידי המורים, בבתי הספר, הפך להיות דבר שונה לגמרי ואין בו קשר לארץ או קשר לטבע או קשר לאחריותנו כבני אדם.. דווקא החג שנוצר בארץ במתכונתו הנוכחית על ידי מורים איבד את טעמו בבתי הספר..
תבורכי!
לילך
לילכייייייייייייייייייייייי
את נשמה גדולה וטהורה וכלכך חסרה לי בבית הספר!
וט"ו בשבט לא הפך לחג התעודות לגמרי.. הרי מחר אנו יוצאים בשמחה רבה לחגוג את החג בטבע, כל בית הספר… ננשום קצת את אווירו של עמק השלום ונשכח מהתעודות, לפחות עד יוני:)
את מרגשת
לא, את 🙂
עטר,
אשרינו שהצוות שלנו בורך במורות שהשקפת עולמן אנושית כ"כ, כאחת שרואה כל תלמיד על כל כישוריו גם אני חשבתי לתת לכל ילד משהו מתוק בצד התעודה, המצחיק הוא שבכיתה א' הם באמת לא מבינים מהי תעודה.
אני חושבת (שלא כמו לילך) שהתעודה כבודה במקומה ויש לי אליה כבוד בעולם ההישגי שבו אנו חיים. אנחנו מתייחסות לילדים ברגישות ובהבנה ולכן הילד גם מרגיש אותנו כך.
אני בהחלט לא מודדת אותם רק עפ"י התעודות.
ואת כותבת נהדר ותמיד אני שמחה לגלות אותך דרך הכתיבה שלך בצדדייך שלא תמיד אני רואה במפגשים שלנו.
והעוגיות נראות לי טעימות אני מחכה לדניאל לגדול קצת ולאפות איתו.
ורד
תודה ורד…. על כל המילים…
ונשיקות לדניאל:)