דפי ההסטוריה

יש עוגות שזוכרים אותן ושהתגובה עליהן ראויה להכתב בדפי ההסטוריה. יש עוגות שאחרי דקה נשארות רק כזכרון עמום בהסטוריה… כאלה הם דפי השמרים, שאפשר לתלוש אחד אחד מהתבנית, ושכל ההסטוריה הופכת ללא חשובה, אלא רק הרגע שבו דף שכזה פוגש את הלשון ואת בלוטות הטעם. "מהההההההההההה בדיוק התכוונתי לעשות כאלהההההההההההההה" היתה התגובה הרשמית שקיבלתי מחמישה … להמשיך לקרוא

בלי סיפורים

התחילה שנת הלימודים, מה שאומר שאין לי הרבה זמן לסיפורים. אבל לאפות יש זמן, חייבת למצוא לזה זמן:) אז..עוגה אחת מאמא שלי ואחת מרעיון שראיתי איפה שהוא ולא שמרתי את הקישור: עוגת פירות יבשים, כזו שפורסים דק דק… עשר עוגות כאלה אמא שלי הכינה לבר מצוה הקיבוצית שלנו, וזה לא הספיק… 500 גר' פירות יבשים … להמשיך לקרוא

בר מצווה קיבוצית

בר מצוה קיבוצית – לא מה שחשבתם. אבל אם בעצמכם נולדתם כאן, או בכל קיבוץ אחר במאה שעברה, זה בדיוק מה שחשבתם, ובדיוק מה שחגגו לכם בסיום כתה ז', יחד עם כל הכיתה. חגיגת הבר מצוה לכתה ז' אצלנו היא בדיוק אותה חגיגה כמו לפני שנים, וזה עשה לי שמח. בר מצוה קיבוצית – אורחים … להמשיך לקרוא

תצרוכת אנרגיה

היום אני צריכה אנרגיה. רצוי מזוקקת. כמו סוללה שמחכה למטען, אני מחכה לאגור אנרגיה חלופית. בינתיים הכנתי חטיפי אנרגיה עם חמאת בוטנים, בלי ביצים ובלי קמח אבל עם מעט חמאה. המתכון המקורי של איילת הירשמן, שיניתי מעט. ריבועי אנרגיה עם חמאת בוטנים: 2 כוסות שיבולת שועל (קוואקר), לא אינסטנט. אני השתמשתי במלאה. 2/3 כוס זרעוני דלעת … להמשיך לקרוא

אני גיטרה

אני גיטרה, הרוח מנגן עלי בחילופי עונות. השיר היפה הזה של נעמי שמר תמיד היה נהדר בעיני, אך כמו כמעט בכל שיר ששמעו ברדיו אצל ההורים שלי ב"מצעד המרגנית" של יום חמישי, שנות השמונים ככה (מי שזוכר שיצביע!),  היו מילים שלא הבנתי. למשל, מהי המילה "יוניולי" בסוף הבית השלישי? לא התייאשתי מימי  כי מה שלא … להמשיך לקרוא

הרפתקה בדרך לירושלים

יום רביעי בערב, הכלבו של הקיבוץ, פוגש אותי ע'. הוא: "תגידי, את באה מחר לטיול?" (טיול של ילדי כתת הבר מצוה, הכיתה של בתי וגם שלו. כל ילד מביא איתו הורה או שניים, מה שהוא מוצא בבית, ומטיילים בירושלים בערב, כדי להתגבש קצת..). אני: "אתה רוצה שאני אבוא"? הוא: "תלוי. אם את מביאה את הבראוניז שלך … להמשיך לקרוא

מתקן העולם שלי

לפני עשר שנים ושלושה ימים, העולם התקלקל עוד יותר ממה שהיה כבר מקולקל, עם נפילתם של מגדלי התאומים והזעזוע העולמי בעקבותיהם. הראש לא האמין, והבטן שלי התכווצה למראה התמונות ששודרו הלוך ושוב בטלוויזיה ונראו בעיתונים (אז עוד קראתי כאלה). שלושה ימים הבטן התכווצה, הדם זרם מהר מדי והלב לא עיכל. ואז קרה דבר מופלא… הילדון … להמשיך לקרוא