ביחד. שוקולד ואספרסו ביחד.

אז שוב התחלתי ללמוד כי הגיע סימסטר חדש. ויש לי קורס נוסף שהוא "קהילת למידה", שזו הדרך של האוניברסיטה להושיב אנשים במעגל ולדבר אחד עם השני. ביחד. אז "ביחד" זו תהיה מילת השבוע שלי. אני שמה עליה דגש עכשיו למרות שיכול להיות שהיא כבר קצת לא נוחה לי. מה זאת אומרת "כבר"? מתישהו היא היתה נוחה לי?

20140304_175236

טוב, לא ממש נוחה. לא כמו ספה כזאת ששוקעים בה מול הים בחוף בתאילנד (או משוכזה שסיפרו לי, אני לא באמת הייתי שם. (אבל בטח אהיה . כשמישהי ואני דיברנו בשיחת היכרות על מה שעושה לנו טוב,  היא אמרה שהחופשה המשפחתית עושה לה טוב. אז אני אלמד ממנה ואסע לחוץ בתאילנד עם הספה הנוחה. או לים המלח. מה שיבוא קודם).

20140304_18101920140304_193201

אבל "'ביחד"' זה כבר די בסדר. זה בסדר לפגוש אנשים חדשים, שוב. ולנסות לפתח איתם תחושה של ביחד, שוב. ולראות שזה לא ממש קל אבל כבר הרבה יותר מהר מפעם, למצוא את הפוטנציאל של הביחד. ולגלגל את גלגלי ההווה לעבר העתיד, אפילו רק עד לעתיד הקרוב, ולראות עבודה משותפת באופק. וכבר פחות להבהל ממעגל היכרות בו צריך לדבר על עצמך 30 שניות (שלמות!!!) וב- 30 שניות האלה למצוא דברים משותפים עם כל אחד (טוב נו, אני יודעת שזו לא היתה המטלה, אבל זה עוזר לי להתחבר. עם ב' דגושה. טוב, גם עם רפה זה בסדר). מה, מצאתי המון דברים, למרות הסקפטיות שלי. מסתבר שעם כל אחד אפשר למצוא משהו משותף, אפילו אם זה נראה כמו 2 קווים מקבילים, מסתבר שאנחנו תמיד משיקים או חוצים. למשל, לעוד מישהו חוץ ממני יש ילד שעוד מעט בר מצווה. ושנינו מתרגשים. לאחת אחרת ולי יש את הקטע הזה שאנחנו אוהבות רק לשבת עם הילדים, רק סתם להקשיב או לדבר, בלי לעשות שום דבר מיוחד.  ויש שם מישהי בת 24 (שמסיימת תואר שני, ריבונו של עולם) ויש לנו דבר אחד משותף שברור לעין כולם – שתינו ממש ממש צעירות (טוב, היא ממש צעירה, "הכי צעירה בקורס" היא אומרת, ואני ממש צעירה בלהיות אקדמית, זה גם נחשב) ואחד שהוא חדש בקורס ובWIKI וקצת הסתבך עם זה ואני גם מרגישה חדשה בקורס אחר וקצת הסתבכתי שם והבנו אחד את השני.

20140304_195444

ולתהות מה קורה עם כל ה"ביחדים" הקודמים, אלה שרק עכשיו נפרדתי מהם, אלה שכבר מזמן. מה, זהו? אם אין ביחד פנים אל פנים, או ב- WIKI, או בGoogle Drive, אם כבר אין משימה משותפת, אם כבר אין טיול או ארוחה או שיחת טלפון יומיומית, אז כבר אין ביחד? נפרדנו כך? ובמי זה תלוי בכלל ההמשך, בי?

20140304_202119

אוי ואבוי, זה תלוי בי?? אני גרועה בהמשכים. בהתחלות אני עוד איכשהו שורדת, עם סופים מתמודדת, אבל המשכים? תמיד ההמשכים נהיים לי סוף. אולי זה משהו שכדאי לשנות?

ואני תוהה אם להיות ביחד זה גם משנה "'אותך"', כמו כשעושים עוגיות והאספרסו מתערבב עם השוקולד ויוצא משהו מתוק-מריר וחריף בקצה של האף. או שזה כמו שמן ומים, שלרגע מתערבבים ברוטב ויניגרט של הסלט, אבל אם תשים אותם לנוח קצת במקרר ביחד, כשכבר אין חום ואהבה (רק נורה קלושה וגם זה אם פותחים לך את הדלת), אז שוב הם נפרדים, וחוזרים כל אחד למקורותיו, לאמונותיו ולצורה שהיה רגיל בה.

אז למרות שאני אוהבת ויניגרט, אני מעדיפה כרגע להאמין בעוגיות. אבל זו רק אני.

ביסקוטי שוקולד אספרסו – אליפות העולם במר-מתוק

  • 2 כוסות קמח
  • 1/3 כוס אבקת קקאו
  • 3 כפיות נס קפה / אבקת אספרסו (אפשר קצת יותר. נסו ותהנו).
  • קורט מלח
  • 1 כפית סודה לשתיה
  • 1 כוס סוכר
  • 150 גר' שוקולד מריר קצוץ (שוקולד איכותי כן? לא להתקמצן פה)
  • 2 כפות שמן (כן כן, לא טיפה יותר מזה!)
  • 3-4 ביצים
  • 1 כפית תמצית וניל
  1. מערבבים את כל החומרים היבשים והשוקולד הקצוץ.
  2. מוסיפים את השמן, הביצים והוניל  ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.
  3. יוצא בצק דביק למדי. זה בסדר.
  4. יוצרים 2 נקניקים ומניחים על נייר אפייה בתבנית הגדולה של התנור.
  5. אופים 30-35 דקות ב 180 מעלות.
  6. מצננים קצת (לפחות חצי שעה, לי כבר יצא גם לקרר את זה יום שלם על השיש…)
  7. חותכים לפרוסות דקות ואופים אותן שוב 18-20 דקות ב 160-170 מעלות, עד שיתייבשו.
  8. מחביאים מילדות שאוהבות לכרסם. או שלא.

photo 2

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s