אדם בתוך עצמו וטראפלוטוס אחד מר-מתוק

ובאמת למה לא? למה שלא יגור בתוך עצמו? הרי כבר מוכר שם ונוח ונעים. אף אחד לא מתווכח עם עצמו (כלומר יש כאלה שכן אבל אחר כך אומרים להם לקחת כדורים קטנים כאלה ורודים). לא אומרים לו שהבית מבולגן (אולי רק בצילום רנטגן אפשר לראות את הבלגן, אבל לא עושים כאלה כל שבוע) והבית תמיד פתוח לרווחה בשבילו, וחמים ומלטף.

ואם עצוב ומר הוא, בכלל אין לו חשק לצאת מהבית, אולי רק לאיזה חיבוק חולף. כי מי בכלל רוצה להסתכל בחלונות של בית מריר (מריר כזה של אופטלגין שעמד על הלשון יותר מדי זמן, לא מריר של שוקולד). וכשהעצב ממלא כל פינה האדם מתכסה בו בתוך עצמו ומחכה שיעבור.

וכשהוא שר, והבית כולו שמח ועליז וורוד וכינורות ומלאכים כאלה קטנים עם כנפיים, ויש אור בחלונות, ומבחוץ עלולים לראות ולחשוב עליו דברים, ולא להבין את השירה הזו שלו, ולמה הוא בכלל צריך להסביר כל דבר, בבית של עצמו לא צריך הסברים.

ולפעמים… הו, הלפעמים הזה. לפעמים האדם מחכה ללפעמים הזה כל חייו. ולפעמים זוכה להזדמנות כזו לפתוח דלת למישהו והוא מחליט לנצל את ההזדמנות הזו.

זה לא קל, שלא תחשוב. זה לא קל לפתוח ככה את הדלת. רוח פרצים יכולה להכנס ולעשות שמות בכל מה שבנה אדם לעצמו, להפוך את הסדר המוכר והטוב ולעורר חדרים רדומים. זה לא קל כשאדם אחר עומד על סף הדלת ובעיניו מתבונן עמוק פנימה למקום הכי אישי, פרטי וחשוף. וחלש. ומה פתאום שיראו אותו חלש, כשהוא עצמו לעצמו מנסה בכל הכוח להיות חזק.

אבל לפעמים, רק לפעמים, אדם פותח את סגור ביתו עצמו, הדלת נפתחת כדי סדק צר או כמעט לרווחה, ואדם פוגש אדם אחר בתוך ביתו. נותן לו לסייר בחדרים, והם אפילו נאים בעיני האחר. והסיור נעים לו, כי כשהוא מתייר את האחר בביתו הוא גם מתייר לעצמו את עצמו. לפעמים זה טוב להיות מדריך תיירים לעצמך, מגלה אדם. והאחר מגלה פינות חמד בביתו של אדם ושואל שאלות שלא תמיד יש לאדם תשובה עליהן. והוא מגלה שהאחר והוא קצת דומים והרבה שונים ולפעמים, רק לפעמים אחד מתוך הלפעמימים שכבר נהיו, לפעמים הוא לומד משהו חדש.

כן, הוא היה יכול ללמוד את זה בעצמו, וזה כבר נראה לו בזבוז זמן, ואפילו פתיחת הדלת, שעלתה לו בכל כך הרבה כוחות, נראית לו עכשיו כבדה מדי, אבל הוא שם לב שזו למידה בצורה אחרת. וכשהלמידה מגיעה עם האחר, אדם בתוך עצמו מקבל אותה בצורה שונה לחדר בביתו, חדר שחיכה ללמידה חדשה.

ויש אדם שגר בתוך עצמו, שיגלה שפתיחת הדלת הופכת פחות כבדה כשמגיע הלפעמים הבא. ושיכולים להכנס אפילו כמה אחרים. לאט לאט, אולי לא בו זמנית, אבל מסתבר שבתוך עצמו יש לו מקום לארח. ואתה יודע מה, אדם, אתה יכול גם להתארח בעצמך, הוא אומר לעצמו והולך להתדפק על דלתו של אחר. ועיניו נשזפות באור ביתו של האחר, שמסודר אחרת לגמרי, עם רהיטים שונים ובלגן מאורגן אחר משלו. והוא תוהה, והוא שואל, והוא מקבל תשובות, והוא מרגיש שבתוך עצמו משהו נפתח ומשהו חדש נוסף מתחיל כשחלונותיו נפגשים עם חלונות של אחר. או אפילו אחרים, כשהלפעמים הנכון מגיע. והוא יכול לחשוב שביתו עצמו צר מלהכיל את כל האחרוּת הזו, והוא מגלה שעצמו יכול להמתח וביתו בית מודולרי להפליא, ממש סניף של איקאה קטן בנה לו אדם בתוך עצמו.

אבל..אבל לרוב, אדם בתוך עצמו נסגר. הוא מגן על היקר לו, סוגר אותו בכספות של זכוכית שרק לעתים נסדקות מעוצמת האחר. הוא מלטף את עצמו מבפנים ומחזק את יסודותיו בעצמו ובוחר להאמין שכך – בחלונות סגורים שרק סדק מראה את האור מתוך הבית, בדלת סגורה שנפתחת רק כשלאדם מספיק אומץ לפתוח אותה – ולא לכל אחר המתדפק, רק לאנשים שכבר היו שם קודם וכבר בטוח האדם שהם איתו – רק כך במקום המוגן שלו, כמו סחלב נדיר שיש לשמור עליו כעל בבת עין, רק כך יוכל לצמוח.

ואולי

יום אחד,

פתאום,

קם אדם בבוקר

ומרגיש שהוא עם

ומתחיל ללכת?

אבל זה כבר שיר אחר, ואם שיר אחר מתנגן לו לאדם, אם מוזיקה חדשה מתדפקת על חלונותיו וצלילים אחרים חודרים לחדריו, יבוא לו לפעמים חדש, ותיפתח הדלת, ואדם אולי יבחר להשאר בתוך עצמו אך יהיה מוכן להיות מר, או עצוב, או שר בדלת פתוחה, ויעבור שם האחר, ויהפוך לשותף.

************************************************************************************************

ולפעמים אדם קרוב אצל עצמו, ורוצה רק משהו מר-מתוק שגורם לו לשיר…. אז הוא נכנס למטבח, לוקח 4 מצרכים, מלכלך קצת ת'ידיים וכבר נהיה לו יותר טוב.

טראפלוטוס (טראפלס שוקולד וממרח לוטוס)

  • 300  גרם שוקולד מריר קצוץ
  • 300  גרם ממרח לוטוס (1 כוס, אבל אדם לא אוהב לנקות כוסות אחרי ממרח כזה, אז אפשר פשוט לשקול)
  • קורט מלח
  • לאחר כך צריך גם: 8-10 עוגיות לוטוס טחונות (במעבד מזון הכי פשוט, או להוציא עליהן אגרסיות בתוך שקית עם מערוך על השיש).
  1. להמיס במיקרוגל שוקולד, לוטוס ומלח בקערה מתאימה, בפולסים של 20 שניות ולערבב אחרי כל פעם – עד שהכל אחיד ומומס.
  2. לצנן. להכניס למקרר ל-8 שעות.
  3. זה יוצא קשה כמו אבן. לא להתיאש. להוציא החוצה לשיש לרבע שעה ולהתחיל לגלגל כדורים (אני הוצאתי עם כפית וגלגלתי בידיים). יש לעבוד מהר כי זה נמס בידיים.
  4. לגלגל כל כדור בעוגיות לוטוס טחונות
  5. לקרר שוב במקרר
  6. להוציא רבע שעה לפני ההגשה מהמקרר ולהתענג על המר-מתוק-גורם לשיר הזה.

הנה, חצי מהמצרכים כבר מוכנים!

20130924_202127

שוברים שוקולד

20130924_202659

מוסיפים לו מהקסם החום בהיר הזה

20130924_203227

אחרי שהכל נמס זה נראה ככה:

20130924_203922

מכניסים למקרר כשזה מכוסה:

20130924_204027

אחרי 8 שעות תופסים את הילד הקרוב אליך ונותנים לו לבדוק מה המצב:

20130925_092721

טוחנים עוגיות לוטוס:

20130925_103731

20130925_104207

אחרי הגלגול:

20130925_134912

20130925_135127

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s