(מ)ניירות ועוגיות קורבידס

(מ)ניירות

פעם ממש אהבתי ניירות. המורה שלי בכתה ב' היתה משאירה סלסלה של ניירות בצד הכיתה כדי שיהיה לי על מה לכתוב ולשרבט. היו ניירות בכל מיני גדלים, אבל רובם היו פתקים חתוכים מניירות גדולים שפנינה המורה שלי היתה מביאה מהכריכיה של הקבוץ. היתי יושבת וכותבת כל מיני משפטים ומילים על פתקים, אוגרת אותם, מסדרת אותם בערימות בפינת המגירה של השולחן בכיתה עד שביום שישי, כשעושים נקיון בכיתה ובבית הילדים, חייבים לנקות ולסדר את המגירות של השולחן ואז הכל נזרק אחר כבוד לפח. היה לי חבל אבל זכרתי את רוב הדברים שכתבתי וכך יכולתי לשחזר אותם שבוע אחרי שבוע, בין נקיון של שישי לנקיון של שישי.

כמובן, כמו לכל בנות גילי בקיבוץ ובשאר העולם הקטן יותר, היה לי אוסף אדיר מימדים של ניירות מכתבים, כשמדי פעם, בלי שאני רואה, היתי מגניבה משם איזה נייר יפה וכותבת עליו מכתב או הגיג.

בשנות החטיבה המתישות היתי עסוקה בכל דבר חוץ מלימודים ועדיין המורים שלי היו בטוחים שאני תלמידה ממש משקיענית וחרוצה. אולי זה קשור לעובדה המפתיעה שהיתי יושבת וכותבת כל הזמן על כל נייר שמצאתי, קורעת דפים ממחברות, כותבת במחברת במרץ… הם היו בטוחים שאני כותבת כל מילה שיוצאת להם מפה, אבל אני כתבתי שירים. בעיקר שירים של אריק, שלמה ושלום, מאיר גם השתרבב לשם לפעמים. יכולת השינון שלי עלתה פלאים בשנים אלו, עובדה שעד היום אני זוכרת בעל פה את רוב השירים המשורבטים מאז.

בחטיבה התחילה אהבתי למטבח. בכתה ח' היה לנו שיעור "כלכלת בית" עם המורה נאורה, שהיתה מרצה לנו חצי שעה שלמה (מתוך שיעור של שעה וחצי) על שני דברים עיקריים: האחד, יש לשמור על תזונה נכונה, לבשל בריא ולהשתמש בחומרים טובים (200 גר' חמאה, למשל). השני, יש לייבש את כפות העץ היטב לפני שמכניסים למגירת הסכו"ם!! זה הדבר הכי חשוב ילדים! וקדימה קדימה, להוציא מחברות ולהעתיק את המתכון. להעתיק היא אמרה? ישששששששש, אפשר לכתוב עוד קצת…. ככה התחילה המאניה שלי לאיסוף מתכונים. כל מתכון שהיתי רואה היתי אוספת וכותבת במחברת המתכונים של נאורה. גוזרת מעיתונים, כותבת על פתקים, שגעון הכתיבה קיבל תפנית לכתיבת מתכונים. עוד לא ביצוע, עוד לא.

בתיכון רוב הניירות עליהם כתבתי היו מיועדים לחבר החייל שלי, שהיה די אומלל באותם ימים. לא בגלל המפקד שלו, או המלחמה באיזור זה או אחר, אלא כי היה מקבל כל יומיים בדואר הצבאי מעטפה לבנה שמנה, מלאה בדפי שורות צהובים, כתובים בכתב קטן וצפוף שהיתי כותבת לו בכתב ידי המסודר להפליא (אחי הגדול: נו ברור שתיהי מורה עם הכתב הזה! אני: לא! בחיים לא!!) ועוד אחר כך עושה לו על זה מבחני בקיאות בטלפון.

בין הטרדת החבר הצבאי שלי לטרדות טריוויאליות כגון "לימודים", "ציון מגן", "מבחני בגרות" ושאר מרעין בישין, המשכתי לאסוף מתכונים, כשהפעם שודרג התחום ע"י מתכוניה של סבתא שלי, אלופת העולם ב"לוקחים קצת מים, קמח כמה שתופס ושמן לפי העין" (משפט שלא אומרים ללקויית ראיה כמוני).

בכל יום שלישי אחרי הלימודים בבית הספר, הייתי עולה על אוטובוס לסבא וסבתא שגרו אז בעיירה הסמוכה. היתה להם חנות בגדים קטנה במרכז העיירה, ויום שלישי היה היום בו החנויות סגורות אחרי הצהריים, כך שהיה להם זמן לנידנודים שלי. הנידנודים התבטאו בעיקר בעמידה ליד סבתא שמכינה משהו במטבח (תמיד היא הכינה משהו במטבח), שאילת שאלות שנקראות באידיש "קלוץ קאשעס" (שאלות מעצבנות למדי שלא מובילות לשום מקום) והבנת הכמויות הקצת יותר מדוייקות של "קמח כמה שלוקח" ו"לפי העין" (ולסבתא שלי היו משקפיים הרבה יותר עבי עדשות משלי). אחרי שהכל היה בתנור / על הכיריים, הינו מתיישבים איש איש במקומו – סבא על הכורסא החומה הגדולה, סבתא על האדומה שלידו, ואני על המשך הסלון. סבתא היתה מוציאה מהשידה שמאחורי כורסתה יומן ישן של בנק הפועלים, שהיה עשוי מדפים נתלשים עם שורות רבות עליהם, מגישה לי אותו יחד עם עט של סוכן הביטוח החביב עליה ומכתיבה לי את המתכון. עם תום ההכתבה היתי תולשת את הדף הקטן, מקפלת טוב טוב ומכניסה לתיק ומחכה שהאוכל יהיה כבר מוכן.

כך נאגרו להם עוד עשרות פתקים ומתכונים שאת רובם איבדתי, כמובן, עקב שתי סיבות עיקריות: האחת, יש לי נטיה לאגור דברים ואז לזרוק אותם כי אני לא משתלטת על המאגרים (מזל שאני לא עובדת בספריית האוניברסיטה) והשניה, כי אני מאבדת פתקים כרונית.

בצבא היתי כותבת בפנקס שהיה לי תמיד בכיס החולצה הצבאית עד שפעם זרקתי אותו לכביסה הקיבוצית יחד עם החולצה וזה היה כמעט כמו לאבד את הזכרון. בלימודים הגבוהים (והנמוכים והבינוניים) היתי כותבת בקצוות המחברות (ושוכחת להסתכל בזה) ועל פתקים שהיו מתקמטים בתיק ובעבודה היתי כותבת ביומן ולעולם לא מסתכלת בו.

עם כל מעבר דירה היתי ממלאת שקי ניירות שלא היו מביישים את מפעלי "נייר חדרה" ובכל מקום מוצאת פנקסים שהתחלתי ופתקים שכתבתי.

עד היום אני מחפשת דרך להזכיר לעצמי דברים, למצוא מתכונים לאפיה, לבישול, ללמידה, לחיים ולא לאבד אותם. אני עדיין כותבת לעצמי כל הזמן רשימות ותזכורות, רק שהיום אני משתמשת בכמה עזרים טכנולוגיים לשם כך, שמחליפים את הזכרון הקלוקל שלי. כך יוצא שבאמצע שיעור אני כותבת לעצמי משימות ומכניסה ליומן שיצפצפו לי, Google Task  הוא החבר הכי טוב שלי, בו אני כותבת רעיונות ודברים שמעניין אותי לבדוק, כותבת דברים שאני לומדת מאחרים ואני רוצה לבדוק אם לאמץ, מצלמת בטלפון דברים שמוצאים חן בעיני ומצרפת אותם למשימות, מלקטת מתכונים שעוד לא הכנתי וברור לי שאני חייבת להכין (ושלא כמו פעם, מכינה..), שומרת במועדפים מאות רשומות מבלוגים, ממוינות בתיקיות… אנשים לפעמים חושבים שאני לא מנומסת (והם צודקים, אבל לא מהסיבה הזו) כשאני יושבת ומתקתקת בטלפון תוך כדי ביצוע מטלה אחרת או אפילו למידה, הליכת בוקר או הקשבה לשיחה והשתתפות בה, אבל זה פשוט מה שמפעיל לי את הזכרון ומאפשר לי לתפקד בעולם רווי המטלות שלי.  אבל עם כל הכבוד לכל העזרים הטכנולוגיים, כשאני עוברת מהמחשב לקמח, הביצים והסוכר, זה תמיד יהיה על פתק….

(זה רק קמצוץ ממה שהולך על הקיר שאחרי שולחן הכתיבה שלי)

אז הנה מתכון טוב, מי שרוצה לכתוב מוזמן לקחת פתק ולהעתיק…

עוגיות קורבידס יווניות

(בסיס המתכון של קרין גורן, אני שיניתי כמויות)

מה לקנות?

קמח, אבקת סוכר, חמאה, ברנדי (ברנדי זול מהסופר יספיק למטרה זו), מי ורדים.

מה לעשות?

שמים במעבד מזון את החומרים הבאים:

  • 2 כוסות קמח
  • 3 כפות אבקת סוכר
  • 200 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות (כן כן, קרה!)
מעבדים היטב דקה-דקה וחצי עד שנהיים פירורים.
  • מוסיפים 3 כפות ברנדי, והבצק נהיה יותר דביק . אם עדיין יש הרבה פירורים אפשר להוסיף עוד קצת מים.
מוציאים את הבצק מקערת מעבד המזון ומעבדים ביד עד לבצק אחיד, רך ומגניב (לוקח 30 שניות..).
יוצרים נחשים קטנים באורך 10-12 ס"מ, וסוגרים אותם לעיגול (כמו בייגלה קטן). מניחים בתבנית.
אופים עד שהעוגיות תופחות מעט אך לא משנות את צבען הלבן (למטה יתכן שיצהיבו מעט), כ 20 דקות בחום של 160 מעלות.
מייד כשהן יוצאות מהתנור, שופכים אל כף היד מעט מי ורדים ומתיזים על העוגיות (פשוט לנער את הידיים מעליהן..).
מחכים שהעוגיות יצטננו ומגלגלים אותן באבקת סוכר.
ככה הן נראות כשהן יוצאות מהתנור – בהירות מאד.
20131217_182440
ככה הן נראות לפני שהן נכנסות לפה
 20131217_183144
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s