כפפפפפרה עליך!

בבוקר יום כיפור, החליט הילדון הקטן, כפרה עליו, לגדול לי בשנה.

לרגל המאורע המשמח, החליט הנ"ל שלא מעניין אותו כלום, לא כיפורים ולא שופרות, הוא את יום ההולדת שלו חוגג בדיוק בתאריך (הלועזי, שיצא השנה דווקא בכיפור) עם כמה חברים.

לא עזרו תחנונים והסברים, צומות ותעניות – הרים טלפונים, בירר שזה בסדר ומייד התייצבו אצלנו 5 נינג'ות  לטורניר פלייסטיישן + אכילת שוקולדים מטורפת, כיאה ליום כיפור הולדת.

אני מצאתי את עצמי בעיקר צוחקת מהתובנות שלהם ("אי אפשר לצאת עכשיו החוצה לשחק תופסת, יראו אותנו חוגגים!"), בוכה על איך שנראה הבית (עונש מריבונו, שכבר רושם לי חטא על החשבון של השנה שרק התחילה) וזועקת מדי פעם "חמוד, לא על הספה!" או "כפרה עליך, תוריד את הרגליים מהכלבה!" (הוא לא אשם, האמת, הכלבה נראית כמו שטיח לרגליים).

bella

אחרי כמה "חמוד", "מתוקים שלי" ו"כפרה עליך", פנה אלי אחד הנינג'ות וכשפיו מלא שוקולד הוא שואל: " תגידי, למה את כל הזמן אומרת 'כפרה עליך', זה בגלל יום הכיפורים?"

הבן יקיר לי אפרים קפץ מייד ממקומו ואמר "מה פתאום! היא תמיד ככה, תיכף יצא לה גם "נשמה"!"

הכפרות וחבריו הלכו להמשיך בטורניר (בארסה ניצחו, ברור) ואני נזכרתי איך פעם הביטוי "כפרה עליך" סיבך אותי וכמעט עלה לי בהמשך לימודי האקדמיים…

בלימודי ההוראה, החל מהשנה השניה, הסטודנטים (אוי, על מי אני עובדת, יש רק סטודנטיות) מתנסים בשיעורים שהם מלמדים בתוך כיתות אמיתיות, עם ילדים אמיתיים. בכל שבוע אותה סטודנטית מתלמדת מעבירה שיעור ואחר כך מחנכת הכיתה והיא יושבות ובודקות מה היה טוב וכמה טעים הקפה בחדר מורים. אחת לכמה שבועות מגיעה המרצה מהמכללה (שנקרא מדריכה), האחראית על כל הסטודנטיות כדי לראות כל אחת מהן בפעולה. בשיעור כזה המדריכה צופה בך, וגם כל הסטודנטיות שמתלמדות באותו בית ספר, כדי ללמוד אחת מהשניה (וכדי לצחוק על הפדיחות ביחד אחרי שהמדריכה הולכת).

יצא שלימדתי בכתה ד', בבי"ס בשכונה לא כלכך רגועה באחת הקריות (מפאת כבוד השכונה והילדים, לא אספר הכל, רק איך היה מלווה אותי שוטר מתחנת האוטובוס כדי שלא יציעו לי מיני טובין, מזריקין ומעשנין). יצא גם ששבוע לפני האירוע המכונן לימדתי שיעור חשבון  וד', ילד גדול גוף עם חיוך בלי הרבה שיניים ועצבים של פולניה ביום חתונתה, זכה לזרוק לעברי כיסא כי רמזתי לו שתשובתו לא בדיוק קולעת. זה היה מלווה בכמה תיאורים של אמא שלי וביריקה הצידה, אם לדייק. לכסא שלום.

טו מייק א שורט סטורי לונג, שבוע לאחר מכן, המדריכה הגיעה לראות אותנו בפעולה, ואני הכנתי שוב שיעור חשבון (כי כך ביקשו ממני). עם הרבה עזרים טאקטיים, אומץ לעמוד מול הכיתה המטורפת שקיבלתי, עוד חמש סטודנטיות שמסתכלות עלי והמדריכה כמובן , ועם רצון טוב לעבור את ארבעים וחמש הדקות שלפני כשכל הכסאות בכיתה צמודים לרצפה – התחלתי את השיעור.

דווקא עבר בסדר, אם אתם שואלים. השתמשנו בכל העזרים, הילדים גילו נכונות ואפילו ד' התחיל להשתתף בשיעור. מרוב רצון לפרגן לו על זה ולהראות לי שאני לא סתומה כמו לפני שבוע, ושאני סטודנטית מצטיינת, שזוכרת שצריך כל הזמן לתת חיזוקים חיוביים, ברגע שהוא רק אמר תשובה שמתקרבת ללהיות נכונה צעקתי לו "כפרה עליך! אתה צודק!!".

ד' היה מאושר ואני כלכך התלהבתי מעצמי, שכששמעתי לחשושים מהיציע היתי בטוחה שכולן מתלהבות כמוני. אם היה לי זמן באמצע השיעור, גם היתי מוחאת לעצמי כפיים.

בתום השיעור, הגיע זמן המשוב. התכנסנו לנו בחדר צדדי קטן – המדריכה, מחנכת הכיתה ו- 5 חברותי. המדריכה פתחה בסופרלטיבים על השיעור (העזרים הטקטיים שלך נפלאים!) כשעצרה את עצמה והביטה בי במבט חמור. "עטר, אני לא יכולתי שלא לשים לב, ואזני כולנו ניצלו במהלך השיעור שלך". כמובן שלא הבנתי, והיא המשיכה: "אצלנו באורנים (!!) לא אומרים "כפרה עליך" לילד! זה לא במקום. ואנחנו מדברים רק בעברית תקינה. שזה לא יקרה לך יותר, אחרת.."

את שאר המשוב לא שמעתי, המוח שלי היה מלא רק בחיוכו של ד' ובצמד המילים "כפרה עליך!".

איך זה נגמר? זה לא נגמר. אני מורה כבר ככה וככה שנים, ובכל פעם שתלמיד מתקרב ללהיות צודק, או כשסתם בא לי להחמיא לו, או כשילד ממש צריך את זה, מייד עף לעברו איזה "כפרה עליך!" או "מעולה, נשמה!" . לפעמים יוצא גם "אתה תותח אמיתי, תאמין לי" אבל זה רק כשאני כותבת להם על מבחן מה דעתי על הציון שלהם.

והם כלכך שמחים מזה, שאני חושבת שעולם לא אתקן את העברית שלי. אפילו לא ביום כיפור.

בינתיים כשהנינג'ות שיחקו, הכנתי עוגיות ע"פ מיטב המסורת הקיבוצית, לבית הכנסת לתפילת נעילה. הפעם נבחרו שושני קצף (מתכון אחר ממה שיש כבר בבלוג) ועוגיות ממרח חלבה שעושים ב 5 דקות.

שושני קצף

יוצאת כמות מאד גדולה, אפשר לחלק לחצי…

  • 1 ק"ג קמח
  • 400 גר' חמאה רכה
  • 2 שקיות אבקת אפייה
  • 1 כוס סוכר
  • 1 כוס חלב (אפשר מיץ תפוזים, או מים)
  • 5 חלמוני ביצה
  • קליפת לימון/תפוז מגורדת.

מעבדים הכל לבצק רך וגמיש ומשהים כחצי שעה עד שעה. כדאי במקרר.

מחלקים את הצב' לשישה חלקים. מרדדים כל חלק לעלה דק ומורחים :

מלית:

  • 5 חלבונים בטמפרטורת החדר
  • 1 כוס סוכר
  • 1 חבילה אינסטנט פודינג בטעם שרוצים (אני שמתי וניל עם פצפוצי שוקולד כי זה מה שהיה לי)

מקציפים את החלבונים, מוספים לאט לאט את הסוכר ואת האינסטנט עד שיוצא קצף יציב וחזק.

אחרי מריחת המלית, מגלגלים לגליל ארוך, חותכים לשושנים ומניחים בתבנית.

20130914_112416

אופים ב 170 מעלות 15-20 דקות עד שהן מהממות!

20130914_105727

ואז מסתירים את זה מנערות שאוהבות עוגיות חמות מהתנור כדי שישאר משהו לבית הכנסת…

20130914_124942

*************************************************************************************************

עוגיות ממרח חלבה (של קרין גורן)

  • 2 כוסות קמח
  • 200 גר' חמאה רכה
  • 1 כוס ממרח חלבה

מעבדים הכל לבצק חלק במעבד מזון (אפשר גם במיקסר או בידיים)

יוצרים כדורים

משטחים אותם בעזרת תחתית של כוס

אפשר לצפות בשומשום ואפשר לא

לאפות 12-13 דקות ב 180 מעלות.

IMG_3237 IMG_3238 IMG_3240 IMG_3242 IMG_3245 IMG_3246 IMG_3251 IMG_3256 IMG_3257 IMG_3260 IMG_3261 IMG_3262 IMG_3263 IMG_3288

IMG_3291

Advertisements

מחשבה אחת על “כפפפפפרה עליך!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s