זכרון של דבש

פעם אנשים היו מגדלים דברים לבד ומוכרים אותם ככה בין חברים.

ביצים גדולות כאלה עם חלמון כתום (בשקט בשקט שתנובה לא ישמעו), שמנת אמיתית ישר מהרפת (כנ"ל), פרחי גֶרברות מהחממה שליד הבית. ודבש.

דבש בצנצנת פלסטיק גדולה, בצבע צהוב כתום ובטעם של גן עדן (נכון שלא הייתי שם אבל כך שמעתי, ובשמועות תמיד יש שמץ של אמת).

בימים שלפני ראש השנה סבא קורא לי:

"נו קניתי דבש" (נו זו מילת פתיחה למשפט רגיל שאין שאלה בסופו).

מייד עיני נדלקות ובלוטות הטעם מתחילות לעבוד.

"קנית לי את הדבש הזה של חבר שלך?"

"נו, בטח, זה דבש אמיתי, לא כמו זבל שאת קונה" (אין ה' הידיעה אצל סבא שלי).

סבא שלי הולך בחגיגיות לארון במטבח, מוציא משם משמשים מיובשים בצנצנת פלסטיק גדולה, שיהיה לי מה לאכול עד שהוא יוציא את הדבש (ואת הלב שלי מהמקום).

ואז

בחגיגיות

שולף צנצנת חדשה, סגורה, בלי תווית עליה (רק למעלה על המכסה אם החבר שלו זכר לשים) ומגיש לי.

20130824_124509

"נו, כזה אין אצלך בקיבוץ" הוא מזכיר לי ואני חייבת להסכים איתו שזה הדבש הכי טוב ושהדבש בקיבוץ הוא דבש בכאילו. ויש שקט כזה של ציפייה.

ואז קורה מה שאני מחכה לו – הוא מוציא עוד צנצנת, שכבר פתח אותה מבעוד מועד, לוקח כפית מהמגירה, טובל בדבש ומגיש לי.

20130824_125757

"טוב סבא, אתה באמת צודק, זה הדבש הכי טוב שיש" (חייבת להגיד לו שוב, שלא תהיה פה טעות).

"שוין, כשנגמר לך תגידי ואני אקנה לך עוד" (שוין זה לפעמים במקום נו).

כשאני הולכת הביתה אני מתלבטת מה לעשות עם הדבש – עוגה? עוגיות? לאכול הכל לבד?

אני מביאה לסבא עוגיות לטעום אבל בדרך כלל הוא מרוצה יותר מהעוגה וכשהוא אוכל , פיצקלה עוגה יחד עם התה של אחרי הצהריים, אנחנו קצת מעלים זכרונות על הדבש שהיה פעם ועל העוגות שסבתא היתה עושה שהיו "כמו שצריך, רק סבתא שלך ידעה" והוא מסכים להגיד שגם אמא שלי ואני די בסדר.

וכשאני חוזרת מהביקור אצלו אני לוקחת כפית דבש לפה ויודעת שהוא , כרגיל, צודק, ואין עוד דבש כזה.

גם אין עוד סבא כזה, והוא כבר לא קונה לי דבש, ונשאר לי קצת דבש מצנצנת פלסטיק אחת אחרונה. ויש לו את הטעם הכי טוב בעולם ואני עושה ממנו עוגיות לילדה שלי שירשה ממני את האהבה לדבש ולסבא.

דובשניות (עוגיות דבש) של פעם

(את המתכון אני לוקחת מאמא, כי עם כל הכבוד לעוגות של סבתא, לאמא שלי יש את עוגיות הדבש הכי טעימות.)

  • 1/4 כוס שמן
  • 1/4 כוס יין לבן מתוק
  • 1/2 כוס דבש
  • 1/2 כוס סוכר חום
  • 1 ביצה
  • 1/2 כפית אבקת אפיה
  • 1/2 כפית קינמון (אני שמה כפית שלמה)
  • 1 וחצי כפיות נס קפה (מומס בפיצקלה מים רותחים)
  • 2 ורבע כוסות קמח
  • 1 שקית של 80 גר' (6 כפות גדושות) אבקת אינסטנט פודינג
  • קורט מלח
  • אפשרות לזיגוג: 5-6 כפות אבקת סוכר, 2-3 כפות מים.
  1. לערבב את החומרים הרטובים.
  2. להוסיף את החומרים היבשים עד שנוצר בצק אחיד.
  3. ליצור כדורים קטנים (הבצק מעט דביק, אפשר לקמח את הידיים).
  4. לאפות 10-15 דקות בחום בינוני (אצלי בדיוק 14 דקות).
  5. אם רוצים זיגוג לבנבן:  מערבבים את אבקת הסוכר והמים עד למרקם נוזלי ויוצקים מעט על כל עוגיה (או טובלים עוגיה בנוזל עצמו)

20130824_121820

Advertisements

2 מחשבות על “זכרון של דבש

  1. ואווו, אני בדר"כ קוראת הסמויה מן העין, אך לא מן הלב… והפעם- אפילו העיניים לא נשארו יבשות…
    הזכרת לי את סבי, ואת טעמו המתוק-המר של געגוע למה שהיה ואיננו. שנה מתוקה וטובה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s