הליכת ערב ועוד עוגיות שוקולדצ'יפס

ערב. כמעט מוצ"ש. אני מחליטה לצאת לעשות את ההליכת בוקר שלא עשיתי, לנקות את המחשבות שמצטברות בשבת של לבד. למי שלא מכיר את הלקסיקון של הגרושים-עם-ילדים, שבת של לבד זה שבת שהילדים אצל ההורה השני, מה שמשאיר אותך עם הרבה מדי שקט ומעט מדי מנוח. טוב, לא אותך, אותי.

אז נעלי ספורט וטרנינג והמרשם הבדוק לניקוי ראש יוצא לדרך.

כשהגעתי לצומת הראשון הסמוך לקיבוץ ראיתי אישה ושני ילדים מחכה שם למישהו. מייד עבר לי בראש שאולי גם היא גרושה שמחכה שהאבא יבוא ויקח את הילדים או משהו, והם קבעו בצומת הזאת. המשכתי ללכת עד הצומת הבאה, הסתובבתי איפה שתמיד (ליד הרמזור שמאלה, למי שתהה) וחזרתי באותה הדרך, כשאני רואה את האישה ושני הילדים הולכים לכיוון הקיבוץ, בדרך שלי.

מה, האבא לא הגיע? אולי היא מחכה לו במקום הלא נכון? נו, מה זה עניינך, יא פולניה, לא כל העולם כל כך ברור ומובן ולא כל אישה עם שני ילדים היא גרושה שמחכה.

כל הדרך חזרה שמעתי שירים נהדרים באוזניות, ואת "עכשיו תורי" של רוני דלומי שמעתי פעמיים, סתם כי אולי זה יביא את התור שלי יותר מהר.

כשכבר התקרבתי לשער של הקיבוץ ראיתי את האישה ושני הילדים, עומדת, מחכה. הילדים בינתיים מציירים באבן גיר שמצאו ומפטפטים ביניהם והאישה עומדת ומסתכלת לכל הכיוונים. כשהתקרבתי היא עצרה אותי ואמרה רק: "טקסי?"…

היא דיברה רק רוסית ואנגלית רצוצה, ומכיוון שרוסית אני לא יודעת (סופי, אלת המערכת, למדי אותי! ויפה שעה אחת קודם!) ביררתי לאן היא צריכה ואיך הגיעה לכאן, הבנתי שהתבלבלה לגמרי ובכלל היא צריכה להגיע לחיפה למלון, הם תיירים, והם אובדי עצות.

הזמנתי לה מונית, הנהג התעקש שאחכה איתה כדי שהיא חס וחלילה לא תעלה על מונית אחרת (בחיאת, כמה מוניות ראית לאחרונה בשער של הקיבוץ שלנו בשעות שהמועדון בכניסה סגור?…). קראו לו אלי והוא ביקש ממש יפה אז נשארתי. בינתיים היא שאלה אותי בידיים ובכמה מילים באנגלית אם בדיוק עשיתי ספורט (כאילו דה, סתם אני מזיעה בפברואר?) ואיפה אני גרה ואיפה אנחנו בכלל… היא סיפרה מצידה שהם כבר היו בבת ים (!!!) ובאילת ומחר הם נוסעים לים המוות (ככה היא אמרה, דד סי. לא נעלבתי בשמו).

נהג המונית הגיע אחרי כמה דקות, אמרתי לו שיתנהג אליה יפה כי היא לא יודעת עברית. הוא מצידו הבטיח לשחזר את האנגלית מכתה ד', הודה לי 7 פעמים, כולל צפצוף בזמבורה העצבנית שלו והבהוב אורות חינני והם נסעו לעבר השקיעה בחיפה.

נו, גם בשבת בלי הילדים, כשלפעמים הכל כמו קו א.ק.ג. של החולים ב ER לפני שמחזירים אותם לחיים, גם בשבת כזו, כשהכל מרגיש לי כבוי ומחכה ליום ראשון, גם בשבת כזו יכולים לקרות דברים שמעלים חיוך, אפשר לפגוש אנשים ולעשות תפנית, אם לא בחיים שלי לפחות בחיים של איזה נהג מונית.

ואם כבר תפנית, מתכון שונה ממה שיש לי לעוגיות שוקולד צ'יפס. כשהבאתי מהם לחברה, הילדה שלה חיסלה קערה שלמה מול עיני. אז כנראה הן טעימות.

עוגיות שוקולד צ'יפס, המקור של נטלי לוין

  • 200 גרם חמאה רכה
  • 1 כוס סוכר לבן / דמררה
  • 1/2 כוס סוכר חום כהה
  • 2 ביצים
  • 1/2 כפית תמצית וניל
  • 1 כף ברנדי או רום
  • 2 כוסות קמח לבן
  • 1 כפית אבקת אפייה
  • 1 כפית סודה לשתייה
  • 1/4 כפית מלח
  • 3/4 כוס קוואקר מהיר הכנה
  • 200 גרם שוקולד מריר קצוץ גס / שוקולד צ'יפס
  1. מערבבים סוכרים וחמאה במיקסר עם וו הקצפה.
  2. מוסיפים את שאר החומרים.
  3. יוצרים בעזרת הידיים כדורים קטנים. שמים בתבנית מרופדת בנייר אפייה במרווחים מספקים, כי הן מתפשטות מעט.
  4. מי שיש לו אפשרות לדחוס במקרר, כדאי לקרר את העוגיות כחצי שעה לפני האפייה. אני לא קיררתי ויצא מצוין.
  5. אופים ב 175 מעלות כ 10 דקות (תלוי בתנור שלכם..)

לחיי התפניות שבדרך!

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “הליכת ערב ועוד עוגיות שוקולדצ'יפס

  1. עטר,ספוריך כרגיל מתובלים ומפולפלים, הכתיבה קולחת ללא מעצורים והקינוח כנראה טעים (עוד לא טעמתי…)
    אמא

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s