ברך עלינו

ונפתח בסיפור על ברכת השנים ועל איך סבתא שלי הצילה את הקריירה של ירדנה ארזי.

ראש השנה, כשאר החגים, נחוג בקיבוץ ברוב עם. בית הספר אז עוד היה רק של הקיבוץ שלנו וכילדים היינו שותפים מלאים בכל צדדי החג – מהצד החקלאי הינו יודעים בדיוק מתי מתחילים לקטוף את הכותנה ומתפללים יחד עם כולם שהגשם יחכה עד שהקטיף יגמר. מהצד המסורתי למדנו שירים מן המקורות (גם מהמקורות הקיבוציים וגם מאלה של עם ישראל כולו) ופגשנו בכל שנה את השופר היחיד שהיה בקיבוץ ואת האבא התורן שהיה נדרש לתקוע בו ממש חזק כדי לקבל את מחיאות הכפיים המתלהבות שלנו. מהצד הניקיוני ניקינו וצחצחנו את בית הילדים ומהצד הקולינרי היינו שותפים להכנת עוגות דבש ומשלוחי מנות שכללו עוגיות דבש בצלחת קרטון עם ברכה מכל הכתה לכל אחד מענפי המשק (ברכה בצורת רימון מבריסטול בצבעים משתנים). הצד האופנתי חידש לנו בכל ראש השנה חליפת בגדים חדשה (לכולם אותה חליפה כמובן, יחי השוויון!) ומהצד התרבותי, השתתפנו בחג שהתקיים באולם או בחדר האוכל.

אני לא חושבת שהיה חג שלא השתתפתי בו בתור ילדה בבית הספר היסודי – בדרך כלל בשירה ובקריאת טקסטים (טוב, כי רקדנית דגולה אף פעם לא היתי ולא נעים שכל הקיבוץ יראה אותי משתטחת אפיים ארצה במרחבי הבמה הענקית של האולם הכי גדול שהיה אז בצפון).

ערב ראש השנה תו שין מם משהו, אני בכתה ה' או ו'. לבושה בבגדי חג לבנים שלא קיבלתי מהקיבוץ אלא מסבא וסבתא שהיתה להם חנות בגדים. נכון, זה לא שוויוני, אבל זה מה זה יפה! אני ממהרת מבית ההורים (שם אמא סרקה את שיערי הארוך ועשתה לי כמה צמות, תסרוקת חגיגית לכל הדעות) אל האולם הגדול. אני הולכת לבד, לפני שאר המשפחה, למרות החוק המקודש שבמשפחה שלנו כולם הולכים יחד לחגים, ויושבים ביחד ולא יעזור כלום, כי אני שרה בתחילת הטקס וביקשו מאיתנו להיות על הבמה מתחילת הערב ("וכדאי לבוא קצת קודם, ילדים, ושלא תשכחו חולצה לבנה!"). אני לא סתם שרה, אני שרה סולו את "ותן ברכה", צריכה לעמוד צעד אחד לפני שאר מקהלת הילדים ולפתוח את הערב. עיני כולם יהיו נשואות אלי, אני חושבת תוך כדי צעידה מהירה, ואני זוכרת את המילים כולן, והיו המון חזרות, ואני יודעת שיהיה בסדר. זה שיר שירדנה ארזי שרה, ואני אוהבת את ירדנה ארזי, אני יודעת שהשיר יהיה יפה רק בזכותה.

לצידי בשביל הולכים המקדימים להגיע, אלה שתמיד רוצים לתפוס את המקומות הכי טובים או שהם פשוט זקני השבט, שתמיד מקדימים בחצי שעה ולא מבינים למה עוד לא התחילו. אני צועדת מהר, עוקפת את כולם, מנוע טורבו של התרגשות מניע אותי. הנה, מתחילה העלייה שלפני האולם, אני כבר כמעט רצה וכמה מטרים לפני דלת הכניסה אני רואה מישהי שנתקלה בעמוד קטן שעמד שם כדי שמכוניות לא יחנו מול הדלת. דמות קטנה, שיער לבן קצר, רזה מאד, כפופה, יושבת על הארץ.

אני כבר מזהה אותה וכשהיא מסתובבת אלי אני רואה שזו סבתא שלי. שובל דק של דם יוצא משפתיה, היא מסתכלת עלי מבולבלת. אני עוזרת לה לקום ומייד ניגשים אליה עוד אנשים ועוזרים לה ללכת . אני מסובבת לרגע את הראש לעבר שתי בנות מהכיתה שלי שקוראות לי – נו כבר, בואי לאחורי הקלעים, תיכף זה מתחיל! אני מנסה להגיד להן "רגע!" ולא מצליחה לדבר. ואני לא יודעת מה לעשות – ללכת איתן, ללכת עם סבתא שלי – הי, לאן היא נעלמה? לאן לקחו אותה האנשים?, או לרוץ אחורה למצוא את ההורים שלי, להגיד לאבא שלי שאמא שלו נפלה ושיטפל בה, והדם הזה, מראהו צורב בעיניים. רציתי להגיד לבנות שאני תיכף אבוא ושוב לא יצא לי קול. את הורי לא ראיתי מאחור ומרוב בלבול רצתי אל מאחורי הקלעים. ישבתי שם בשקט כשהראש שלי מלא רק במחשבה אחת – מי מטפל בסבתא עכשיו? לא דיברתי עם אף אחד, לא סיפרתי לאף אחד.

תוים ראשונים של מנגינת פתיחת החג התנגנו. ראיתי שכל הילדים קמים ונכנסים אל הבמה ונזכרתי שזה הסימן שלנו לעמוד בגו ישר, עם חיוך גדול ולשיר, ילדים, לשיר!

היתי בשורה עם כולם, התקדמתי צעד אחד קדימה ו

ולא היה לי קול. לא הצלחתי לשיר, היתי צריכה לשיר רק את ארבע השורות הראשונות לבד. לא הצלחתי אפילו מילה.

עמדתי שם מול כל הקיבוץ, ראשי עם סבתא שלי, עיני על הקהל המשתומם-עד מחייך במבוכה וגרוני ניחר.

כנראה שלאחר ארבע השורות האלה, שאלוהים יודע לאן הן עפו ואיך התקיימו בסוף, הצטרפו שאר הילדים לשיר והוא בוצע היטב (בזכות המקהלה), כי הקהל מחא כפיים.

ירדתי מהבמה, הלכתי לשבת עם ההורים ששאלו אותי מה קרה לקול שלי אבל לא הצלחתי לספר.

השבוע, לקראת ראש השנה, למדתי עם ילדי הכתה את תפילת שמונה עשרה, ממנה לקוחות שורות השיר הזה שהלחינה נורית הירש. כשהגענו לחלק של ברכת השנים ("ברך עלינו את השנה הזאת..") אמרתי לעצמי שהפעם לא יכול להעלם לי הקול ואני חייבת לקרוא אותה כמו שצריך. הצלחתי.

לכבוד חודש הסליחות שהולך ותם ולפני ראש השנה הבא עלינו לטובה בעוד ארבעה ימים, אני מבקשת הזדמנות לשלוש התנצלויות:

בפני סבתא גולדה שלי, זכרה לברכה, על שלא עזבתי הכל והלכתי אחריה. סליחה סבתא, אני יודעת שטיפלו בך היטב ובסך הכל נפצעת קצת בשפה העליונה אבל אני מרגישה שהיתי צריכה לעזור לך, לנקות, לתת לך להבין מה קרה ולהוציא אותך מהבלבול בו היית שרויה עמוק באותם ימים. פשוט התבלבלתי בעצמי.

בפני חברי הקיבוץ כולם, על החרבת השיר היפה הזה שפתח את הטקס של שנת תו שין מם משהו. תודה ששכחתם לי את זה.

ובפני ירדנה ארזי, שאם חשבה שאני בדרך להרוס לה את הקריירה בשירת הסולו המפוארת שלי, הרי שלא באמת התכוונתי.

תוך כדי התנצלויות וסליחות וכדי שהשנה הזו תהיה מתוקה לפחות כמו קודמותיה, מתחילה בביתנו תכונה מיוחדת – המטבח הופך לממלכת הדבש ומתיקות חודרת עד לאחרונת העצמות…

מלבד עוגות ועוגיות הדבש המסורתיות שאאפה בימים הקרובים, הכנתי היום כדורי דבש וטחינה עפ"י מתכון של אורלי כהן, טעימים במיוחד…. כדאי לכם 🙂

מה צריך בשביל 25-30 כדורים? קודם כל, 10 דקות פנויות, מעבד מזון (לא חובה) ואת רשימת החומרים הבאה:

כדורי דבש, טחינה ושקדים

  • 1 כוס (125 גר') שקדים טחונים או חצי שקדים חצי אגוזי פקאן
  • 4 כפות דבש (ניסיתי גם עם סילאן – יאמי!)
  • 1 כפית תמצית וניל
  • חצי כוס קוקוס טחון
  • חצי כוס טחינה גולמית (אני השתמשתי בטחינה אורגנית מלאה)
  • 1 כף ממרח תמרים

מערבבים הכל יחד במעבד מזון בכמה פולסים קצרים. יוצרים כדורים ומכניסים למקפיא / למקרר לכמה שעות.

המצרכים:

מערבבים הכל יחד:

ויוצרים כדורים:

בלי ביצים, בלי קמח, בלי חלב (!!!), עם המון טעם של חלבה מתוקה….

שנה טובה ו..תעשו לי טובה, בלי ליפול.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “ברך עלינו

  1. הי בתי היקרה
    אי אפשר להתחרות עם הזיכרון שלך !!!
    היד הקלה "במשיכת העט" מעוררת התרגשות רבה
    את העוגיות עוד מעט אטעם ובטוחה אני שימתיקו יומי
    אמא

  2. וואו. התרגשתי מאוד לקרוא.
    הכתיבה שלך נהדרת, קולחת ומעניינת.
    כדורי הדבש נפלאים, הייתי שמחה לטעום כדורון 🙂

    שתהיה לך שנה טובה ומתוקה!

  3. הכדורים יצאו סוף הדרך… ואין עליהם,
    לי יצאו 15 כדורים , אולי מעט גדולים…. אך מאוד מאוד מאוד טעימים 🙂
    ממליץ להכפיל את הכמויות כדי לקבל מספיק כדורים (בשביל להשאיר לבית לאחר כך 🙂 )

  4. הי עטר,
    הסיפור מקסים, בהחלט מזכיר נשכחות (גם למי מאיתנו שרק נולד בתו שין מם משהו).
    והכדורים האלה נשמעים בול הטעם שלי, אז עכשיו אני חייבת להכין…
    שנה טובה!!

    • נופר תודה, אני שמחה שלפחות מישהו אחד זוכר גם משהו כאן, כי יש כמה שבטוחים שאני הוזה 🙂
      שתהיה שנה טובה, בריאה וטעימה!

  5. לא הבנתי איך לא הגיעו כדורים לבית הספר.. עד שלא הכנתי בעצמי ולפני שהסתובבתי להגיד "שנה טובה" הם נעלמו.. צריך להכין כמות כפולה! עטר יקרה – שנה נהדרת לך, מבורכת, מלאה במתיקות ובטוב. שנה בה תמשיכי ליצור, ללמוד, להתפתח ואל תשכחי שבכל פעם מחכים לקרוא ולשמוע ממך! אוהבים – כל משפחת פלג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s