חזרה גנרלית

תגידו, מאיפה בא המושג הזה חזרה גנרלית? האם במילה "גנרלית" מתכוונים לחזרה כללית, או גנרלית כי כל מפקדי הכוח צריכים להשתתף בה? אני פעם חשבתי שזה בגלל שכל שנה, ממש כל שנה, "נופל" החשמל באמצע החזרה הזו וחייבים להפעיל את הגנרטור בקיבוץ הצמוד לבית הספר.

מחר מתקיימת החזרה הגנרלית למסיבת הסיום של כתות ו'. המתבגרת מהרשומה הקודמת היא אחת משמונים ומשהו הילדים שאמורים לעלות מחר על הבמה במרכז האצטדיון בבית הספר ולתת את כל מה שהם יכולים (כולל צחוקים, צווחות בלתי נשלטות מאחורי הקלעים, אי מציאת התלבושת המתאימה בזמן הנכון ושאר מיני הפרעות שיחרפנו את הבימאית ויגרמו לה לצעוק שוב במיקרופון, כמו כל שנה, "אם אתם לא רוצים מסיבה כמו שצריך, זו כבר בעיה שלכם" או משהו בסגנון).

כבכל שנה, אני נמצאת בחזרה הגנרלית למסיבת הסיום. לפעמים כמחנכת של אותה שכבה (ומי שלא ראה שמחת מחנכת כתה ו' ב- 30 ביוני, לא ראה שמחה מימיו), לפעמים בתפקיד אחר.

בכל שנה הילדים בטוחים שהגיעו למפגש חברתי, המורות בטוחות שההופעה למחרת תהיה ק-טס-טרופה (בבקשה להגות את זה בהגיה מורית מתאימה), אנשי ההגברה ילחשו לעצמם "נו מה יהיה, זה לא יגמר היום?" ושוב לא ישימו לב שהמיקרופונים שלידם פתוחים, החושך ירד הכי מאוחר שהוא יכול כך שלא יראו כלום בעת הקרנת המצגות והסרטונים על המסך הענק וההורים שיגיעו לעזור יפרסו שולחנות עמוסי עוגות, סנדוויצ'ים, שתיה ובייגלה,. כך הילדים יכניסו מספיק סוכרים וחומרי מזון נלווים לגוף ויוכלו לשגע את כולם שעתיים נוספות.

בכל שנה אני מתרגשת לראות את הילדים האלה, שאני זוכרת מכתה א' ושכמעט תמיד לימדתי בשלב מסויים, עולים על הבמה כאילו נולדו עליה ומדברים למיקרופונים כאילו "פחד קהל" זו המצאה שלי בלבד.

מחר אתרגש כפליים ושבעתיים גם יחד, כי הבת שלי תהיה בין המדברים למיקרופונים, בין אלה שצוחקים מאחורי הקלעים ובין אלה שלמרות העייפות ימשיכו להנות בכל דקה מהגנרלית הזו, כי הגנרטור נמצא בעצם אצל כל אחד מהילדים האלה בפנים, ואצלם החשמל כמעט ואיננו נופל.

השנה אני לא בתפקיד של מחנכת של כתה ו' (זה מחכה לי בשנה הבאה, אתם יכולים להחזיק לי אצבעות כבר מהשנה, כדאי גם ברגליים ליתר בטחון), אבל אני כן בתפקיד אחר – אני בתפקיד אמא שמביאה עוגות לחזרה הגנרלית ונמצאת שם לראות שהכל בסדר, שהילדים לא משתגעים ושהמורות החברות שלי לא מנסות לברוח מהמקום (ובשלב מסוים הן ינסו, מנסיון). זה התפקיד הכי כיפי, מאתגר ובעיקר ממלא גאווה שיכולתי לקבל בבית הספר שבו אני גם אמא וגם מורה.

תודה לך ילדה שלי שנתת לי את ההזדמנות והרשית לי לבוא לחזרה (אם כי לא נתת לי לשיר על הבמה כמו שאר ההורים. כנראה את יודעת למה).

מקווה שיהיה קצר (החזרה) וטעים (העוגות).

הכנתי 2 עוגות שוקולד , כי זה מה שילדים אוהבים…

עוגת שוקולד אחת (הימנית) כבר פורסמה פה (עוגת השוקולד שצוף ודר אוהבים במיוחד).

העוגה השניה חדישה –

עוגת שוקולד-שמנת מצופה ביאמי של ציפוי

(המקור כאן. במקור השתמשו ברבע הנותר של השמנת החמוצה לציפוי, אני עשיתי את הציפוי מהבלוג הנפלא "בצק אלים", קיבלתי תאבון רק מהתמונות).

תבנית: 27X33, או חד פעמית רגילה (לא מהענקיות)

  • 200 גר 'חמאה
  • 1/2 כוס קקאו
  • 1 כוס מים

להמיס יחד ולצנן מעט.

  • 2 כוסות קמח
  • 2 כוסות סוכר
  • 2 ביצים
  • 3/4 שמנת חמוצה (9 אחוז ממש מספיק)
  • 1 שקית אבקת אפיה
  • 1 כפית סודה לשתיה
  • קורט מלח
  • כפית תמצית וניל

את כל החומרים שמים במיקסר, מוסיפים את תערובת הקקאו, מערבלים ו..די.

שופכים לתבנית משומנת ואופים בחום של 180-185 מעלות  35-40 דקות (במקור כתוב 20, נראה לי שזו טעות. אצלי זה לא היה אפילו קרוב למוכן אחרי 20 דקות).

ציפוי:

  • 1 חבילה שוקולד מריר
  • 2 כפות מים
  • 2 כפות חלב
  • 2 כפות סוכר

לבשל יחד עד שהכל נמס (אפשר דקה במיקרו, ואח"כ עוד חצי דקה)

  • להוסיף 50 גר חמאה ולערבב היטב.

לשפוך על העוגה.

שדרוג (ממש לא חובה): חתכתי 2 חטיפי "פסק זמן" גדולים לפסים דקים דקים ופיזרתי על העוגה לפני האפייה.

לפני האפייה, רואים את פסי הפסק-זמן?…

הציפוי המדהים מתקשה לו כשהוא מצטנן, מתחתיו יש פסק זמן…:

והבפנוכו:

מי יתן וכל הגנרלים ישובו בשלום לבסיסם, כל הגנרטורים יעבדו רק כמה שהם צריכים ושנעבור את הסופשנה בשלום:)

Advertisements

2 מחשבות על “חזרה גנרלית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s