להריח פרחים

"אני יושב על חבילת שחת

לראשי זר ושושנים שלוש

ודוקר לי בתחת

ודוקר לי בראש"

                        (יורם טהרלב)

 חג שבועות בקיבוץ הוא חג שבו קצת פחות נוח לשבת. או שיושבים על פיקה על הדשא וצופים בתהלוכת הביכורים, או על חבילות קש, אם הטקס מתקיים בשדה. המשפחות המתוחכמות יותר מביאות מחצלת. מי שמגיע בין הראשונים, לעתים זוכה לכסא, אבל כסא זה בשביל המבוגרים, אז בבקשה לפנות. כך או כך, אם לא דוקר לך בתחת, סתם כואב לך הגב.

חג שבועות בקיבוץ הוא חג האורחים.  בכניסות לקיבוצים שמקיימים טקס ביכורים (וזה כבר לא כולם..עד כמה שזה מצער) מתקבצות להן מאות מכוניות, מכל רחבי הארץ מגיעים כדי להזכר שיש עוד חקלאות ולראות איזה טרקטור ממש מקרוב. לפעמים מהטרקטור נזרקות סוכריות, אז זה בכלל להיט.

בתור מי ששורשיה עמוק בקיבוץ אך משפחתה כבר נפוצה לכל עבר, גם אנחנו גידלנו לאורך השנים אורחים לתפארת. מדי שנה הזמנו אנשים כדי להשוויץ בפרי אדמתנו, כדי להראות את הג'ון דיר החדש ואת העגלים שנולדו אך לפני כמה ימים. מובן ששניה אחרי שהם באו התחרטנו כי הטקס לפעמים כלכך ארוך, עד שאתה ממש מבקש (בלב, רק בלב מבקשים כאלה דברים) שבשנה הבאה יגדלו קצת פחות דברים בשדה ושהטרקטורים ילמדו לנסוע בתהלוכה קצת יותר מהר, רק שהאורחים לא יחשבו שמשעמם אצלנו בקיבוץ.

בחג שבועות אחד, הגיעו שתי אורחות, אם ובתה לחדר של הורי (חדר, כך קראו לבית המשפחה בקיבוץ. בית קראו לבית הילדים. עד היום אבא שלי מצליח לבלבל את הילדים שלי עם זה). לאורחות היה ריח של עיר ומראה של חג שבועות. הן לבשו שמלות פרחוניות ולאחת מהן היה כובע ענק של קש, עם פרחים גדולים עליו. לא ידעתי ממה לפחד יותר. מהמראה האומלל של הילדה שנקלעה לטקס קיבוצי על לא עוול בכפה, או מהכובע המפחיד של האמא, שהסתיר לה את העיניים ושיווה לה מראה מכשף משהו. כלכך מוזר ומושך ומפחיד היה המראה, שהיתי בטוחה שהיא ממש, אבל ממש מכשפה.

ואני ממכשפות פחדתי עוד מכתה א', כשהיה את הסרט "היפיפיה הנרדמת" באולם הגדול והמכשפה הלבושה בשחורים צחקה שם בקול מרושע. כל כך פחדתי בסרט הזה, ששכחתי לאכול  בהפסקה את הסנדוויץ'-עם-נקניק שאמא הכינה לי. אז מה פתאום המכשפה עכשיו הגיע אלינו לחדר?? ואיך אני אלך לטקס עם מכשפה? כל הילדים מהכתה שלי בטח יסתכלו עלי. ומה היא תעשה בטקס? היא יכולה לעצור את התהלוכה כשהיא תניף את המטה שלה? ומה יקרה אם היא תוריד את הכובע והעיניים שלה יסתכלו ישר עלי??

כל הדרך לשדה, בו התקיים הטקס, הלכתי מאחורי אמא שלי, שלא אהיה בטווח הראיה של המכשפה. אבא שלי דיבר איתה (מסתבר שהיא היתה איזו קרובת משפחה מהצד שלו, אז אולי הוא פחות פחד מיכולות הכישוף) ואני התפללתי שבטקס היא לא תשב לידי. כשהגענו לשבת על חבילות הקש אני לא יודעת איפה דקר לי יותר – בראש מהזר, בישבן מהקש או בלב מהפחד.

ואז, כמו קרן אור ירדה על השדה, ואני נזכרתי בפרדיננד.

פרדיננד הפר הספרדי, שהדבר שהכי הרגיע אותו היה להריח פרחים. אפילו באמצע קרב עם המטדור הכי מרושע, הוא היה מתיישב לו בקורידה ומריח את הפרחים שעל ראשי הגברות עם כובעי הקש הגדולים והמעוטרים.

אם פרדיננד יכול, גם אני יכולה להריח פרחים ולהרגע. ניסיתי להריח את הפרחים של כובעה של המכשפה, לא הגיע אלי שום ריח. כנראה הם היו פרחים בכאילו, דוד יוחאי אמר שבאמת יש כאלה. דמיינתי שלפרחים שעל השמלות שלהן יש ריח פרחוני כזה, נעים, כאילו הם באמת צומחים עכשיו באמצע השדה. צריך לנשום עמוק ולהרגע. פרחים זה טוב לפרדיננדים באמצע מלחמת שוורים וגם לילדות באמצע טקס שבועות.

הטקס עבר בשלום. הדקירות במקומות השונים בגוף כבר שככו, הפחד נרגע ובארוחת הערב בחדר האוכל התרכזתי במנה העיקרית – פרוסות גבנ"צ , שאז עוד היה לי מותר לאכול.

עד היום אני מודה לפרדיננד שלימד אותי את השיטה הזו, להריח פרחים ולשכוח מכל מה שבוער מסביב.

השנה, אני זו שהזמנתי אורחים שרוצים להריח קצת קיבוץ בשבועות, ואחרי שוידאתי שלאף אחד מהם אין מראה מכושף, הכנתי להם, יחד עם אמא שלי, ארוחה משפחתית קיבוצית וטעימה.

אמא שלי הכינה את הפשטידות והסלטים (בקיצור, את העבודה הקשה יותר). אני הכנתי עוף במיונז, תפוחי אדמה קטנים מתובלים ושתי עוגות גבינה חגיגיות. אחת כבר מוכרת כאן, הבצק של השניה כבר הופיע כאן, אבל כל הכיף זה להיות יצירתי ולעשות את אותם הדברים אבל אחרת.

העוגה הכי מבוקשת במשפחתנו – עוגת גבינה וביסקוויטים (פורסמה כבר כאן)

  • 750 גר' גבינה לבנה
  • 2 מיכלי שמנת מתוקה
  • 3/4 כוס סוכר
  • קצת חלב (פרטים בהוראות ההכנה)
  • 6 כפות גדושות אינסטנט פודינג וניל (או חבילה אחת)
  • תמצית וניל, קליפת לימון (או 2-3 טיפות שמן אתרי של לימון/תפוז)
  • ביסקוויטים פתי בר (של אוסם ממש טעימים. גם של גטניו. השאר די דומים לדיקט…)
  • קערית עם חלב לטבילת הביסקוויטים

מערבבים את כל החומרים מלבד הביסקוויטים בעזרת מיקסר, עם וו הקצפה. את החלב מוסיפים בסוף, כשרואים את המרקם שיוצא. אם הוא סמיך וקשה מדי, מוסיפים קצת, ככה רבע כוס. זה לא מדע מדוייק ולא יקרה כלום אם תוסיפו קצת יותר או קצת פחות.

בינתיים טובלים ביסקוויטים בחלב ומסדרים בתבנית. יוצקים עליהם 1/3 מתערובת הגבינה, מיישרים ושוב..עוד שכבת ביסקוויטים… כך 3 שכבות.

מכסים את התבנית ומכניסים למקרר לכמה שעות. זהו, בחיי. כזה פשוט.

החומרים בקערת המיקסר, החום זה הוניל והכתום זה שמן תפוז:

כשאני אומרת כף גדושה, אני מתכוונת לזה:

מתחילים להתהוות פסים כשוו ההקצפה עובר:

המרקם הרצוי:

טובלים ביסקוויטים בחלב:

מסדרים בתבנית ומורחים 1/3 מהמלית:

מסדרים שכבה נוספת:

ועוד אחת:

וכך זה נראה חתוך בצלחת הגשה:

העוגה השניה שהוכנה היא עוגת שמרים במילוי גבינה.

בצק השמרים הוא הבצק שפורסם כאן, אני משתמשת בו המון (טוב..אכתוב אותו שוב…שיהיה יותר נוח). מהבצק יוצאות 3 תבניות כיכר יפות ותפוחות. המילוי מספיק ל 2 גלילות, את השלישית מילאתי בחמאה, קינמון וסוכר.

לבצק:

  • 1/2 כוס מים פושרים
  • 25 גר' שמרים יבשים או חצי שמרית
  • 1/2 כוס סוכר
  • 200 גר' חמאה
  • 1/2 כוס חלב
  • 2 ביצים
  • 3 וחצי כוסות קמח (לפעמים צריך 4, תלוי כמה חם באותו יום…)
  1. מערבבים יחד בקערת המיקסר שמרים, מים וסוכר ומניחים בצד.
  2. בקערית נפרדת ממיסים חמאה במיקרו ומוסיפים לה חלב. צערבבים היטב ומוסיפים לשמרים.
  3. מוסיפים גם ביצים וקמח ולשים כמה דקות טובות.
  4. מכסים את הקערה ומשאירים להתפחה (במקום חמים או במקרר, עובד טוב בשני המקרים. במקרר לוקח יותר זמן). מוציאים את האוויר מהבצק ומתפיחים שוב. אם אין זמן, אפשר להתחיל לעבוד עם הבצק אחרי ההתפחה הראשונה.
  5. מחלקים את הבצק ל 3 חלקים. ביום חם הבצק יוצא מאד רך, כמעט נוזלי.
  6. כל חלק לשים עם עוד קצת קמח עד שרך ונוח לעבודה. מרדדים לעלה, ממלאים, סוגרים ומניחים בתבנית כיכר. בינתיים, עד שהתנור יתחמם, הבצק יתפח עוד קצת…
  7. אופים ב 180 מעלות כ 20-25 דקות.
  8. יוצקים על העוגה, עוד בעודה חמה, זיגוג  (שעשוי מכפית תמצית וניל, 1/4 כוס סוכר ו 1/4 כוס חלב שחוממו יחד עד שהסוכר נמס) ומקררים.

מלית גבינה

  • 1 קופסה גבינה לבנה 5%
  • 3/4 כוס סוכר
  • 1/3 כוס קורנפלור
  • קליפת לימון מגוררת (או 2-3 טיפות שמן לימון)
  • 1 כף גדושה אינסנט פודינג וניל
  • 1/2 מיכל שמנת חמוצה 9%
  • צימוקים – מי שאוהב שיוסיף, אותי יעיפו מהמשפחה על זה.

מערבבים הכל יחד ומורחים על העלה כמות נדיבה. כי כל העיקר זה המילוי…

תוספת שהוספתי הפעם: קונפיטורת תות. מרחתי שורה אחת של קונפיטורה כזו על הבצק. חתיכת שדרוג!

הבצק אחרי תפיחה ראשונה:

מפנצ'רים אותו:

מורחים עלה במלית הגבינה ומסדרים שורה של קונפיטורת תות עם חתיכות פרי:

מנוחה ועוד תפיחה:

אחרי האפיה מורחים זיגוג:

מזוגגת כראוי:

מבט ישר ללב:

חג שבועות שמח וד"ש מפרדיננד (אחד הספרים, אם לא ה..)

Advertisements

2 מחשבות על “להריח פרחים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s