לחם משפחה

באמצע הטקס של יום השואה, כשמתחילות להדלק המשואות, אני מתקשרת לסבא שלי."סבא, תספר לי שוב על המשפחה שלך. נכון לאבא שלך היתה מאפייה?"

וסבא עונה לי בעברית שעדיין רצוצה בפיו, אפילו שהוא פה משנת 1948:

"אבא שלי דוד, היתה לו מאפייה הרבה שנים בעיר שלנו נוביסונץ', ובגלל אסטמה מהקמח הפסיק לאפות. אמא שלי גולדה, היתה קרת בית ("עקרת בית" בעברית המיוחדת שלו) וגידלה אותנו, 8 ילדים. כבר היו גדולים האחים שלי, אני הייתי הכי קטן.

אחים שלי חסקל ובונק היו חיילים בצבא הפולני כמה שנים. חסקל ניסה לברוח מהגטו. ירו בו.

שלמה הירש היה גם חייל בצבא הפולני, הרבה לפני המלחמה, ובמלחמה אפה לחם אצל שינדלר, אני חושב. כן, אצל שינדלר, אבל זה לא עזר לו לחיות.

הנק האח הצעיר היה ספר של נשים. הוא אחר כך התחיל לברוח יחד איתי.

בלומה, איטה וחווה, האחיות שלי, היתה להן חנות בגדים. חליפות כאלה. לבלומה ואיטה כבר היו משפחות, בעל וילדים. חווה, שרק התחתנה בפברואר 1939 לא הספיקה .

את כולם הם הרגו".

 

ותספר לי איך ברחת.

"ב 39' , שבועיים אחרי מלחמה, תפסו אותי הגרמנים לעבודה וברחנו מהם, הצלחנו להגיע חזרה הביתה.

כשיצאתי מהבית אמא אמרה תלך ל 3-4 ימים ותחזור.

התארגנו 6 בחורים ו 2 בחורות. הינו חברים! נסענו עם עגלה ושני סוסים 30 ק"מ לגבול עם רוסיה ושם היו גרמנים. בלילה הלכנו במים עד הראש. אח שלי הנק, שהיה איתי, הוא הלך בחזרה בשביל בחורה ותפסו אותו. היה בן 20. אני בן 18.

אני עברתי את הגבול (לרוסיה) וחיכו לנו הרוסים בצד השני. שמה היה צחוק, היה בית אחד, הינו רטובים והלכנו לבית, לא היה מקום לכולם אז להם הרוסים נתנו ללכת. הרוסים לקחו אותנו לבית סוהר, שם היתי שנה וחודשיים.

אחר כך הינו במחנה בתוך יער שלא היה שם כלום. אנחנו בנינו את המחנה. היתי שם כמעט שנתיים.
אז הממשלה של רוסיה אמרה לתת לפולנים חופש ללכת אז הלכנו".

עייפתי אותו, את סבא שלי, עם כל השאלות שלי.

סבא שלי היחיד שנשאר מכל משפחתו. את כולם הרגו הנאצים. הוא היחיד שנשאר, ברח מכל מי שלא רצה שיחיה, שרד את הקור, הגשם, ההליכה בשלג, את העבודה הקשה ואת הידיעה על האבדות הגדולות שהותירה המלחמה, לא וויתר, לא התיאש, התעלה מעל כל כוח אפשרי וחי. בכל אלה נשאר חבר טוב, שמר על רעיו כאילו אחיו הם ולא איבד את היכולת לאהוב.

כל פעם שסבא מזכיר את אבא שלו, אני נזכרת למה אני אוהבת ריח של לחם טרי ושל שמרים. זה עובר במשפחה, גם אם הנאצים לקחו לנו חלק ממנה.

אז אני מתפיחה עכשיו בצק שמרים ללחם, וביום השואה יהיה אצלי ריח של לחם בבית, כי ככה זה במשפחה.

חלה פשוטה אחת גדולה

  • 1 ביצה גדולה
  • 1 כוס חלב פושר
  • 40 גר' חמאה מומסת
  • 3 כפות שמן
  • 1/2 כפית מלח
  • 1/2 כוס סוכר
  • 3 וחצי כוסות קמח
  • 1 כף שמרים
  1. לשים הכל לבצק אחיד.
  2. מתפיחים כשעתיים
  3. קולעים צמה, מניחים בתבנית ומתפיחים שוב עוד 30-45 דקות. בינתיים מחממים תנור ל 180 מעלות.
  4. מורחים בחלמון מעורב בחלב ומפזרים סומסום. אופים 20 דקות ב-180 מעלות ועוד 20 דקות ב160 מעלות.

לחם ליום השואה זה הכי נצחון!

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “לחם משפחה

  1. יקרה,
    כרגיל – את כל כך מרגשת. יודעת להביא את הדברים כך שירעידו את הלב ויתנו לדברים משמעויות.
    תודה רבה לך! תני חיבוק ממני לסבא שלך וספרי לו על המשפחה המדהימה שהקים בארץ – זהו גם ניצחון!
    לילך

  2. למדתי היום כמה אמיתות היסטוריות חדשות שאבא/סבא סיפר לך ולא סיפר לי (שומר עלי חזק ) על הסבא האופה כלל לא ידעתי!!!
    כבר סיכמנו שאת ה"רוקחות" קיבלת מסבא של אבא ואת הכשרון המילולי מסבא אהרון, את אהבת החומר והאדם מסבא ישראל ואת כל השאר (ברוכת כשרונות!!!)מאבא ואמא

  3. הייתי כל כך סקרנית שהתחלתי לקרוא את זה בבית הספר. זה לא היה נבון כי התחלתי לנזול… כשצוף ביקשה שאתן לקרוא – המלצתי לה לקרוא בבית שלא יראו את הדמעות…
    אחד הדברים היותר מרגשים שקראתי.
    תודה

  4. כמה פשוט ככה מרגש.
    כמה חשוב להביא לידיעה את הסיפורים הללו. והכתיבה שלך מוסיפה לזה.
    מחכה לדברים נוספים מפיך וממאפייך- אני נהנית להסתכל מבלי להכין.

  5. אמא, הלחם יצא מעווווולההההה ולא ידעתי שהייתה למשפחה שלנו בגרמניה מאפיה =) ❤ ❤

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s