אוכל לציפורים

בוקר שבת, קמתי מוקדם עם רעיון שלא מרפה – אני חייבת לשים אוכל לציפורים. ככה על אדן החלון. לקחתי להם אותו ואני צריכה להחזיר.

אוכל לציפורים??? להחזיר???

(דמיינו לכם רעש של גלגול הסרט אחורה… הופ! לעצור)

כשהינו קטנים, אבל מספיק גדולים כדי להבין מה טעים, אמא שלי היתה מטביעה אוכל של ציפורים בחלב. עוד לא המציאו את הקורנפלקס, וילדים חייבים לשתות חלב כי יש בזה סידן ועוד כל מיני דברים שמזכירים קירות, וזו דרך מצוינת לגרום לכך. האוכל של הציפורים  היה מורכב מגרגירים בהירים ויפים, די קטנים וקלים, שצפו ללא הרף בחלב. המטרה שלי היתה להטביע אותם, כמובן, כי כשהם סמרטוטיים מהחלב הם הרבה יותר טעימים… קערית של חרסינה, בתוכה חלב וגרגרים צפים וטובעים חליפות… תענוג.

מובן שמדי פעם שאלתי את עצמי מדוע אמא נותנת לנו אוכל לציפורים בתוך חלב (ולא, היא לא רצתה שנעוף לה מהעיניים, נכון אמא?) ולמה היא לא מביאה את הגרגירים האלה לסבא דוב שמנהל את פינת החי ומאכיל שם את כל הציפורים והתוכים, אבל זה היה כל כך טעים שחשבתי שסבא דוב יכול להסתדר גם בלי האוכל-ציפורים של המשפחה שלנו. זה לא חשיבה סוציאליסטית במיוחד, אני יודעת.

עם הגיל נודעו לי עובדות החיים, הדבורים והפרחים וכל מיני דברים שמקלקלים את העולם הצבעוני והעשיר של הילדים, ובעיקר עובדה אחת פשוטה – למה שחשבתי שהוא אוכל של ציפורים קוראים פצפוצי אורז ואמא שלי בכלל לא חשבה לגדל לנו כנפיים, לפחות לא כאלה מנוצות. יאמר לזכותי שפצפוצי האורז אכן דומים לאוכל של הציפורים בפינת החי ושמאד דאגתי למה שסבא דוב יעשה כשיגלה שחסר לו אוכל לציפורים שלו.

אז הבוקר קמתי מהמיטה חדורת רוח התנדבות ורצון עז להחזיר לסבא דוב את מה שנלקח מציפוריו. הנחתי צלחת כבדה עם מים על אדן החלון במטבח, ולידה לחמניה שכבר התייבשה, מפוררת לפירורים שציפור יכולה לסחוב איתה.

חיכיתי. ועוד קצת. בינתיים אפיתי עוגיות וחתכתי ויבשתי ופתאום ראיתי ציפור אחת קטנה ניגשת, מצייצת לעצמה ציוצי חדווה. עמדה לה על שפת הקערה, לקחה גוש קטן של לחמניה והתעופפה שמחה וטובת לב. סבא דוב – החזרתי לך!!!

ולמה נזכרתי בכל זה דווקא הבוקר? כי אתמול הכנתי קוביות פצפוצי אורז עם חלבה ודבש שמצאתי בגזיר עיתון פרסומי לכבוד הקניות של פסח ונראה לי שהיו יכולות לפייס איזו בטן או שתיים אחרי ארוחת שישי דשנה.

פצפוצי אורז בשומשום חלבה ודבש

  • 1 כוס שומשום
  • 100 גר' חמאה
  • 1/2 כוס דבש
  • 1/2 כוס טחינה גולמית
  • 1/2 כוס סוכר
  • 1 כף אבקת נס קפה
  • 5 כוסות פצפוצי אורז
  • 100 גר' חלבה מפוררת / מגוררת

1. קולים את השומשום במחבת יבשה עד שמזהיב (להזהר משרוף, זה מר!)

2. בסיר מרתיחים חמאה, דבש סוכר, טחינה וקפה תוך ערבוב מתמיד.

3. מורידים מהאש ומוסיפים את השומשום הקלוי, פצפוצי האורז והחלבה ומערבבים היטב היטב, עד שהכל מצופה.

4. יוצקים לתבנית חד פעמית בינונית (אפשר לרפד בנייר אפייה, זה יוצא יופי גם בלי זה) ודוחסים בעזרת כף או כוס. תדחסו היטב כי אחרת זה יתפורר לכם בחיתוך..

5. מצננים לטמפרטורת החדר, מחלצים מהתבנית וחותכים לקוביות.

6. אפשר לצפות בפסי שוקולד לבן מומס מלמעלה, אפשר לא.

8. שומרים בקירור.

שומשום מוזהב

הרתחת תערובת החמאה והדבש:

בקערה נפרדת החלבה והאוכל של הציפורים:

מערבבים יחד ומשטחים בתבנית בעזרת האחוריים של הכף:

מצננים וחותכים לפסים ולקוביות:

מביאים לאנשים שאוהבים אוכל של ציפורים…

ומעתה אמרו – פצפוצי אורז יעשו לכם כנפיים!

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “אוכל לציפורים

  1. אז כנפיים לא נוצרו לי אבל חגיגה מלאה בכל ביס!! אני מודה שהתיחסתי אל העוגיות כסומסומיות ואלה הסומסומיות הטעימות ביותר שאכלתי!
    חופש טוב לכולנו!

  2. עזבו את המתכון הסיפור אוי הסיפור פשוט מקסים,
    אבל גם בהזדמנות אנסה את המתכון בעיקר שהגיסה שלי תגיע
    כי היא מתה על שומשומיות.
    תודה לך על הרשומה (למדתי) הנפלאה.
    ורד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s