מטבח קטן – קיבוץ גדול

דף זה הוא הפתיחה של ספר המתכונים של הקיבוץ, שיצא לאור בשנת 1984. אתם בוודאי שואלים את עצמכם מה לקלופס ולכם. ובכן.. התרכזו בחמש המילים הראשונות: "משנוספו פינות מטבח לחדרי החברים" – נשמע מצחיק נכון? מוזר לחשוב שפעם בבתי החברים בקיבוץ לא היה מטבח כלל. היה חדר אוכל והוא סיפק את כל הצרכים, כולל קפה בבוקר ותה של בין ערביים. פלא שכולנו היינו מכורים לערגליות ופתי בר?…

הזמנים השתנו ואכן נוספו פינות מטבח – לא מטבחים של ממש, אלא פינת מטבח, איזה צ'ופצ'יק של שיש עם חתיכת מקום למקרר אמקור 9 קטן כזה, ולא לשכוח שקע לקומקום חשמלי לתה של בין ערביים. בדירה הראשונה שקיבלתי בקיבוץ, ממש בגיל 18, היתה כזו פינת מטבח. רק שעקב בעיית מקום, הצ'ופצ'יק המכונה שיש היה בכלל בשירותים, שם היה גם הכיור (זה חסכון אדיר במקום, כשחושבים על זה, בשביל מה צריך שני כיורים?) כך יצא שעל מקרר האמקור 9 ישב לו טוסטר אובן ועליו ישבו להם כיריים חשמליים (אדריכלות מפוארת, לדעתי, מגדל הרבה יותר מרשים מהמשולש של עזריאלי).

בדירה הבאה בה גרתי כבר היה סלון (!) ופינת מטבח אמיתית – קצת שיש, כיור שלם רק בשביל המטבח (!!), תנור אמיתי עם כיריים שקנינו מיד שלישית ובעיקר מקרר אמקור 13 (שהיה הדבר החם, או בעצם הקר, אחרי אמקור 9, ולמי שלא ברור ההבדל, שידמיין לו הופעה של ברי סחרוף בפאב של הקיבוץ לעומת הופעה באצטדיון רמת גן). תארו לכם את השדרוגים שהבישולים והאפייה עברו שם…

חלפו עברו להן שנים, ועוד דירות, וחוץ משלוש שנים בהן לא גרנו בקיבוץ (וזכינו למטבח כלכך גדול שלפעמים הייתי פשוט יושבת בו ומנסה להזכר איפה לעזאזל הארון עם התבניות ולאן נעלמה חבילת הפסטה שקניתי אתמול), גודל המטבח, כמו כל דבר בקיבוץ, גדל בהתאם לוותק (10 ס"מ שיש לכל עשר שנות וותק, או משהו בסגנון, המבקש לדקדק יסתכל, במטותא, בתקנון).

היום אנחנו גרים בדירה גדולה למדי, אבל המטבח.. נשאר קטן. וכמה קטן, ככה מאתגר, וככה דורש תוספות, וכל מיני דברים שתלויים מכל מיני מדפים, שלא תמיד מתאימים בצבע העץ לארונות המטבח (שזה שיש להם עוד צבע אחרי כל כך הרבה שנים, זה גם בגדר נס).

הסיבות שתוארו להלן מחד, וגנים פולניים משובחים מאידך, גורמים לכך שמדי פעם אני נכנסת להתקף "סדרת" (כמו אדמת, חזרת ושעלת, רק הרבה יותר גרוע), ומנסה להנדס מחדש את הבית, ובעיקר את המטבח על שלל מדפיו וארונותיו המוגבלים במקום וצרים מלהכיל את עודפי הציוד שלי. ביום ראשון השבוע הגיע התקף סדרת קשה. שני הילדים קברו את עצמם עמוק בתוך הסלון, החביאו את הכלבה, שמו על עצמם שמיכות ועשו כאילו הם לא בבית – פן אקרא להם לייעץ לי, חלילה (מה שמתגלה תמיד כחסר טעם, כי ממילא פולניות לא מקשיבות לעצות של אף אחד).

ההתקף גרם לכך שכל התבניות הקופסאות ושאר חבריהן מצאו מקום של כבוד, מסודר להפליא, בארון של עשרות ספרי הבישול והאפיה. אותם פשוט הוצאתי החוצה, אילתרתי עוד מדף או שניים, ועכשיו הם מסודרים לי ממש מול העיניים, קורצים אלי כל פעם שאני נכנסת למטבח (בממוצע כל 10 דקות).

אולי זו הסיבה שהבוקר קרץ אלי הספר של אהרוני "פותחים שולחן", שלא ראה או יום כבר שנה לפחות, ואמר לי בשקט, שלפעמים התקפי הסדרת שלי הם יעילים, כי הנה עכשיו, כאות תודה על הוצאתיו לאור מחדש, הוא יתרום לי מתכונים לאפייה של שבת בבוקר…

אחרי שאפיתי שני מתכונים מתוכו, אני יכולה להסיק שלוש מסקנות:

האחת – התקפי סדרת יכולים לגלות לנו עולמות נפלאים שכבר שכחנו על קיומם (מרוב מתכונים ברשת לא התסכלתי בספרים שלי מזה עידן ועידנים..)

והשניה – עד שאעבור לדירה גדולה יותר, עם בוא השלום, המשיח, או החלטת אסיפת הקיבוץ על הבניה הבאה, אני אסתדר גם עם המטבח הקטן שלי, כי אמנם הגודל קובע אבל קטן זה מאתגר…

השלישית – אם קורצים לך – לכי על זה!

נו, דיברנו מספיק, למטבח!

ביסקוטי של אהרוני (שגיא אומר שקוראים לזה קנטוצ'יני), עם קצת שדרוגים:

  • 500 גר' קמח
  • 1 וחצי כוסות סוכר
  • 3 ביצים
  • 3 חלמונים (חלבונים נשמור למתכון השני)
  • 1 כפית אבקת אפייה.
  • 200 גר' שקדים / אגוזי לוז או אחרים (אני שברתי את השקדים ל- 2 אבל זה לא חובה)
  • חופן חמוציות (לא חייבים)
  • אפשרי – 10-12 טיפות שמן אתרי תפוז

כן כן, אין בזה שומן בכלל!

מערבבים את כל החומרים לבצק אחיד, כשאת השקדים והחמוציות מוסיפים בסוף.

יוצרים 2 גלילים עבים ומעט שטוחים (ליצירת עוגיות קטנות יותר, צרו 4 גלילים). מניחים על נייר אפייה משומן בספריי שמן.

אופים 25-30 דקות ב 180 מעלות, עד שהגלילים מזהיבים.

מוציאים את התבנית, מקררים מעט את הגלילים. חותכים כל גליל בסכין חדה לפרוסות דקות, באלכסון. מסדרים את הפרוסות בתבנית כשצד אחד כלפי מעלה.

מנמיכים את חום התנור ל 150 מעלות ואופים עוד 10 דקות, הופכים את כל העוגיות ואופים עוד 10 דקות (סה"כ עוד 20 דקות אפייה).

הכל מתחיל בבצק:

ממשיך בגלילים מסדרים למופת:

ואחרי מכון שיזוף של 30 דקות:

פורסים את הגלילים השזופים לפרוסות:

שוכבים לישון לעוד 10 דקות מכל צד בחום נמוך:

ומתעוררים לשחר חדש וטעים!

עוגיות סילאן דקיקות

במקור אלה עוגיות דבש, אבל קר לדבש שלי והוא סירב לצאת מהצנצנת. הסילאן היה יותר נחמד אלי, אז שמתי אותו במקום. התגובות היו נלהבות, נסו גם! הזהרו מפני אפיית יתר, העוגיות דקות מאד ונוטות להשרף. יוצאות 30-35 עוגיות.

  • 1/2 כוס סוכר
  • 4 כפות סילאן (או דבש, לבלתי ספונטניים)
  • 1 כוס קמח רגיל
  • 2 חלבונים (זוכרים את החלבונים מהמתכון הקודם??) – גיליתי שאפשר לשים פשוט ביצה אחת, אם במקרה אין לכם חשק גם למתכון הקודם…
  • 100 גר' חמאה רכה

מערבבים את כל החומרים במטרפה או במיקסר.

בעזרת 2 כפיות יוצקים "שלוליות" קטנות של התערובת לתבנית מרופדת בנייר אפייה. שמרו על מרחק גדול בין העוגיות.

אופים 7-10 דקות ב 180 מעלות, לא יותר! העוגיות יוצאות רכות מאד, ומתקשות יותר כשהן מתקררות.

ותודה למטבח שהביאני עד הלום:)

Advertisements

מחשבה אחת על “מטבח קטן – קיבוץ גדול

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s