משלוח בנות

היה היה סל. סל פלסטיק מרושת ורבוע, עם ידיות ממתכת. ירוק. כשהירוק נשבר, היה כתום. או אולי זה היה להפך?

בסל היו מביאים אוכל מחדר האוכל כשלא בא לאפאחד לאכול שם (הסל היה רבוע, וקופסאות הפלסטיק בהם היה נאגר האוכל היו רבועות אף הן, וזה הסתדר מצוין ועד היום זו השכלתי הכללית והעיקרית בהנדסת המישור. או המרחב. או הקופסאות).

פעם בשנה, הסל היה מתמלא באריזות משלוח מנות. קדמו לכך יומיים של הכנות. אמא שלי היתה מכינה אוזני המן עם שלל מילויים, כשנגמר הכוח לצבוט בצק ולהפוך אותו למשולשים, היו מצטרפות לאוזני ההמן גם מוגלגלות פרג או תמרים. היא היתה קונה שפע של ממתקים בסופר של הקיבוץ, ובצלחות מיוחדות היה אורזת משלוחי מנות לחברים והשכנים. משלוחי המנות היו מונחים לפי סדר החלוקה בסל והיינו הולכים לחלק. בהתחלה עם ההורים, וכשגדלנו מעט, היינו הולכים לבד. על כל אריזה היה כתוב לאיזו משפחה המשלוח צריך להגיע והמטרה היתה ברורה – לרוץ עם הסל כמה שיותר מהר כדי שאנחנו ניתן להם ראשונים ולא הם לנו (נו ברור – מי שנותן שני זה רק כי לא היתה לו ברירה אלא להחזיר משלוח שלא יגידו שהוא קמצן, או שלא התכונן בזמן לחג, ולא ברור מה נחשב יותר גרוע).

הסל היה מתרוקן עם המעבר בין בתי הקיבוץ, ולפעמים היה קורה דבר מוזר – הסל היה מתמלא מחדש! לא, זה לא קסם, זה היה קורה כשאנחנו הגענו ראשונים למשפחה מסויימת והם כבר ניצלו את טוב ליבנו וסלנו, ושלחו איתנו את המשלוח שהכינו למשפחה שלנו (כאילו, אתם גם מאחרים וגם לא יכולים ללכת עד אלינו??).

כשהינו חוזרים הביתה, הינו בודקים את השלל, אמא שלי היתה נושמת לרווחה ומחביאה את עודפי הממתקים כדי שלא נחטוף הרעלת סוכר (אתנחתא והסבר לא חינוכי לילדים – חמודים, אין באמת דבר כזה הרעלת סוכר. עובדה ששעה אחרי החבאת דברי המתיקה, אחי ואני כבר היינו מוצאים אותם ואוכלים אותם ממש מהר. ומדובר בכמויות שוקולד שלא היו מביישות את ווילי וונקה בכבודו ובעצמו, ובכל זאת לא קרה לנו כלום, חוץ מתור לרופא שיניים).

חג אחד, בהיותי בת 13 או 14, החלטתי לעזור לאמא באפיית אוזני ההמן (מי שמריח אסון קולינרי באוויר, זה לא מגיע מיפן אלא מהסיפור).

מצאתי את המתכון במחברת השורות של אמא, רצתי מהר לכלבו לקנות את המצרכים החסרים (בעיקר דבש ופרג) והתחלתי במלאכה. את הבצק לשתי עד שכאבו לי הידיים ואז גיליתי שהוא ממש טעים אז אכלתי חצי ממנו כמעט (ילדים, עוד אתנחתא לא חינוכית – זה לא עושה כאב בטן, בצק זה נורא טעים, לפעמים יותר מהעוגייה, אבל היום עם כל החיידקים והביצים, תיזהרו בכל זאת.). השארתי קצת בצק בשביל האוזני המן (בכל זאת, לשם כך התכנסתי) והתחלתי להכין את המלית בדיוק לפי ההוראות. שמתי את כל המרכיבים בסיר בזה אחר זה – פרג, דבש, סוכר, חלב, חמאה…. בישלתי על אש קטנה כמו שכתוב, וחיכיתי שהפרג יספח את הנוזלים.

כלום. לא ספח כלום. נשאר כמו שהוא. החלב ביעבע לחוד, התערבב לו עם החמאה והדבש, והפרג הסרבן לא רצה לשמוע בכלל מאיחוד מרגש עם שאר חבריו. זרקתי הכל לפח, רצתי שוב לסופר לקנות פרג וחזרתי שוב על הכל – להכניס לסיר, לבשל על אש קטנה רבע שעה, (נו ככה כתוב!) ו…. כלום. הפרג נשאר בסירובו.

אז עשיתי מה שחשבתי שכל אישה צריכה לעשות בעת מצוקה – קודם כל לבכות! והדבר השני שצריך לעשות הוא כמובן להתקשר לאמא.

אחרי שאמא נרגעה מהתקפת הצחוק, היא הסבירה לי שאת הפרג היה צריך לטחון, ושיש מכונה בסופר של הקיבוץ וכשקונים פרג ישר הולכים לטחון. נו, לא יכולתם לכתוב את זה במתכון???

משלוחי המנות של היום לא השתנו הרבה מאז. כבר אין סל ושרביט המשלוחים עבר אלי, אבל המהות אותה מהות.  אוזני המן עם מלית פרג (טחון, בטח טחון) מלית תמרים, שוקולד ועוד, עוגיות מיוחדות ורגילות, שוקולדים וקצת שטויות, והעיקר לשמח ולשמוח ולהפטר מכל הממתקים האלה מהר מהר, כי כבר בנינו קומה אחת בבית של רופא השיניים ולא בא לי לממן לו עוד אחת.

המשלוח שלנו הורכב מעוגיות שונות ומאוזני המן מבצק שונה מהמסורתי בו השתמשתי כל שנה (הבצק של סבתא רחל כמובן).

אוזני המן מבצק טעים כמו ביסקויט

המתכון של פירגה, והוא באמת באמת אליפות. סבא שלי אמר שזה טעים, והוא מסכים לאכול בדרך כלל רק מהבצק של סבתא… ולא, אין פה אבקת אפיה וזה בסדר גמור. יוצאות אוזני המן דקות ועדינות, עם פריכות מופלאה… יצאו כ 70 אוזני המן.

  • 1 שמנת חמוצה
  • 1/4 כוס אבקת סוכר
  • 250 גר' חמאה רכה
  • 1 ביצה
  • 4 כוסות קמח

ללוש הכל לבצק חלק ואחיד. יתכן שתצטרכו להוסיף עוד קמח.

לחלק את הבצק ל 5-6 חלקים. לרדד כל חלק לעלה, לקרוץ עיגולים, למלא במלית שרוצים, לסגור יפה יפה ולאפות ב 180 מעלות עד שהן מזהיבות  (15-20 דקות).

אני מילאתי בשוקולד השחר (שהוא מעולה למטרה זו) ובמלית הפרג המסורתית של סבתא. 2 כדורי בצק הפכו למגולגלות פרג (אותה מלית..רק בצורה אחרת).

מלית פרג:

  • 200 גר' פרג טחון
  • 1 וחצי כוסות חלב
  • 3/4 כוס סוכר
  • 2 כפות דבש
  • 50 גר' חמאה
  • 1/2 – 1 כוס פירורי ביסקוויטים / לחם

להרתיח סוכר, דבש וחלב. להקטין אש ולהוסיף חמאה ופרג. לערבב דקה שתיים עד שכל הנוזלים נספגים, להוסיף פירורי ביסקוויטים עד שהמלית מספיק סמיכה).

בנוסף, הכנתי גם עוגיות תה של גיל חובב (פעם ראשונה שהכנתי, יצאו מיוחדות מאד!), ושוב את העוגיות לניצול שאריות שפורסמו תחת השם "עוגיות משקית לא ברורה" כשהפעם ניצלתי שאריות של דגני בוקר שוקולדיים בשם "קראנץ'" שהבן שלי החליט שהם יותר מדי חומים, או משהו כזה).

עוגיות תה של גיל חובב

  • 1 כוס קמח
  • 1 כוס שקדים טחונים
  • 1/2 כוס אבקת סוכר
  • 3 שקיקי תה (אני השתמשתי בצ'אי מסאלה, במקור כתוב 5 שקיקי תה ארל גריי) – לפרק ולהוציא את תוכנם לקערת הבצק. כן כן, מה ששמעתם.
  • קורט מלח
  • 200 גר' חמאה קרה
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 1-2 כפות מים

ללוש את כל החומרים יחד, ליצור 2 נקניקים, לעטוף בניילון נצמד ולהכניס למקרר לשעה.

לחתוך לפרוסות בעובי 1/2 ס"מ ולאפות 15 דקות ב 180 מעלות. לתת לעוגיות להתקרר ולהתקשות מעט ורק אז להוציא מהתבנית.

יוצאות עוגית עם ארומה מיוחדת…

עוגיות ניצול שאריותפורסמו גם כאן

  • 200 גר' חמאה רכה
  • 1 וחצי כוסות סוכר
  • 2 ביצים
  • 2 כוסות שאריות קונפלקס, גרנולה, פצפוצים, מה שיש לכם בבית.
  • 2 כוסות קמח תופח
  • 2/3 כוס צימוקים כהים
  • 1/2 כוס שוקולד צ'יפס
  • קורט מלח
  1. להקציף כמה דקות חמאה +סוכר.
  2. להוסיף ביצים ולהמשיך להקציף.
  3. להוסיף את כל שאר החומרים ולערבב לבצק רך ומעט דביק.
  4. להוציא גושים קטנים בעזרת כפית ולהניח אותם על תבנית התנור מרופדת בנייר אפייה במרווחים שווים.
  5. את גושי הבצק מכדרים בידיים מקומחות לכדורים יפים ומשטחים אותם מעט בתבנית.
  6. אופים בחום בינוני 8-10 דקות.
  7. מחכים שיתקררו ויתקשו מעט ורק אז מוציאים מהתבנית.

הצירוף של הקראנץ' השוקולדיים עם השוקולד צ'יפס יצאו עוגיה אליפותית..

זה לא סוף המשלוחים, כי אחרי כל המשלוחים שהילדים לקחו לבית הספר ולתרומות ואחרי שכבר חילקתי כמה משלוחים במשפחה, נגמרו כמעט כל העוגיות… המשך יגיע מחר, בצק לאוזני המן נוספות כבר מונח במקרר. יש למה לצפות!

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “משלוח בנות

  1. בסוף יום ארוך ומתיש, היה בהחלט מהנה לקרוא את הכתבה וקראתי אכן בשקיקה,
    אני חושבת שקודם היו סלים כתומים כמעט בטוח.
    נשמע נורא טעים ולפי התמונות גם נראה טעים
    פורים שמח לילדים המתוקים כמו כל הממתקים בכתבה .
    אומרים כתבה בבלוג?
    ורד

  2. תמיד אצלך זה נראה כל כך טוב וזה טעים! למה כשאני עושה הכל נראה כמו אחרי הפצצה? (בעיקר המטבח…)

    • המטבח שלי כלכך קטן, שאין מקום להפצצה:)
      חוצמיזה לא רואים את זה בתמונות…. הכל תלוי במציאות אותה מצלמים:)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s