גלגולו של קינמון

בי"ס יסודי:
יום שישי. מתחלקים לקבוצות ומנקים את הכיתה, את בית הילדים, את החצר.
מסיימים את קבלת השבת בכיתה ויוצאים לעבר חדר האוכל הקטן של בית הילדים, רק דלת מפרידה בינינו ובין ארוחת הצהריים.
על השולחנות כבר מסודרים בקערות גדולות נקניקיות ואטריות (את המילה "פסטה" הכרנו הרבה יותר מאוחר, אבל לזה הכוונה), צלחות וכוסות מפלסטיק כתום מונחים לכל אחד במקומו והשמחה רבה. 2 קעריות נוספות מוגשות מייד אל השולחן – בקערית אחת רוטב עגבניות אדום וסמיך, בו צפים (תמיד!!!) עלי דפנה ופלפל אנגלי עצום מימדים. בקערית שניה קינמון מעורב בסוכר. הריח המשותף של כל אלה הוא הריח של יום שישי.
חייבים לבחור מה לשים על הפסטה – רוטב עגבניות או קינמון וסוכר. לא, אי אפשר ביחד, איזה טעם יש לך??
בוחרת בקינמון והסוכר. מי שמסיים יכול לקבל כופתאות גבינה.

חטיבת ביניים:
חוזרים מיום לימודים ישר לחדר האוכל הגדול של הקיבוץ. המון אנשים ממלאים אותו. בעגלת ההגשה נקניקיות, אם זה יום טוב אז יש נקניקיות בפיג'מה (בקיבוצים אחרים זה "משה בתיבה", אצלנו זה יותר קרוב לכתונת הפסים של יוסף), ואטריות (עם הרבה שמן, אחרת לא ישרדו את החימום הממושך שמאפשר לנו לאכול אוכל חם, יחסית). בתבנית ענקית אחת עמוקה רוטב עגבניות. עלה דפנה ופלפל אנגלי. מה חשבתם, שהשתנה משהו? בקערת  אלומיניום עמוקה אחרת קינמון עם סוכר. עכשיו כבר אף אחד לא אומר לנו מה לבחור, אבל מי יעיז לערבב עגבניות עם קינמון וסוכר?
נשארו כופתאות לקינוח! אם נשאר קצת קינמון וסוכר בצלחת, זה הולך מעולה עם הכופתאות.

תיכון
חוזרים כנ"ל.
נקניקיות כנ"ל
פסטה כנ"ל
רוטב. לא כנ"ל. יש חידושים אפילו אצלנו! הרוטב האלמותי התפצל לו לשניים במהלך האבולוציה, ומעתה יש רוטב אחד צמחוני, סמיך (ואם תשאלו אותי, היה לו קצת ריח של חציר) ורוטב אחד בשרי, שמשום מה קראו לו בולונז (וכל קשר בינו ובין הבולונז היה סמנטי בלבד). ברוטב הבשרי היו פירורי בשר טחון והוא היה טעים להפליא, אם היו נשארים לך פירורים אחרי שזקני הקיבוץ היו ממלאים כלים ולוקחים הביתה (עוד התפתחות אבולוציונית).
ואל תשכחו לקנח בכופתאות גבינה. הרבה קינמון וסוכר לשפוך עליהן. כן, ככה.

שנות ה 2000
אין חדר אוכל בצהרי יום שישי.
הילדים חוזרים מבית הספר ומבקשים נקניקיות ופסטה. האבולוציה גרמה לילדי לפתח מוטציה מתוחכמת ולבקש רוטב שמנת (רוטב עגבניות אפאחד לא אוכל פה). אם סבא מגיע, הוא מייד שואל – מה, אין קינמון וסוכר? הצנצנת עם תערובת הקינמון והסוכר, המוכנה תמידית במקרר, נשלפת אחר כבוד ומאפשרת לזן הקיבוצי להמשיך את עצמו.
בזמן שהם אוכלים אני מכינה בצק שמרים שעולה ותופח כאילו אין מחר.
אבל יש מחר והוא נועד להפוך את הבצק לגלגולי קינמון עם סוכר (או כמו שקוראים לזה הלועזיים – סינרול). להתעורר בבוקר שבת עם ריח של קינמון וסוכר, הוא ההתפתחות הכי טובה של האבולוציה.

הבצק במקור של קרין גורן, שיניתי מעט את הכמויות והיחסים בין המרכיבים כדי שיצא פחות קשה ויותר נוח לעבודה.

גלגולי קינמון = סינרול (אפשר לעשות חצי כמות)

  • 1 ק"ג קמח (השתמשתי בקמח שטיבל מס' 2, אפשר בקמח רגיל)
  • 1 שמרית או 50 גר' שמרים יבשים
  • 2 חבילות אינסטנט פודינג וניל (160 גר', 8 כפות)
  • 4 כפות סוכר
  • 2 וחצי כוסות חלב פושר
  • 2 ביצים מס' 1
  • 100 גר' חמאה מומסת פושרת
  • כפית שטוחה מלח
  1. לערבב את החומרים לבצק לפי הסדר (מלח בסוף, שלא יהרוג את השמרים), ללוש לבצק רך וחלק, דביק וריחני (תשאירו את המיקסר לעבוד 5 דקות, לא יקרה לו כלום, שיתאמץ קצת).
  2. לרסס בספריי שמן שלא יתייבש ולהתפיח במקום חמים עד שמכפיל את הנפח.
  3. לחלק ל 4 חלקים. מכל חלק ליצור עלה די עבה.
  4. למרוח בחמאה מומסת ולפזר הרבה קינמון וסוכר (חצי כוס סוכר, רצוי חום , וכף קינמון מעורבבים היטב).
  5. לגלגל לגליל ולפרוס לפרוסות בעובי כסנטימטר וחצי.
  6. להתפיח עוד קצת.
  7. לאפות ב 180 מעלות עד שמזהיב, כ 15-20 דקות.

לסירופ:

  • 1/3 כוס חלב
  • 1/3 כוס סוכר
  • 1 כפית תמצית וניל

8. כשהגלגולים יוצאים מהתנור, לצקת על כל אחד סירופ חלב+סוכר

מתפיחים:

מפנצ'רים ומתפיחים שוב:

מגלגלים:

אופים ומזגגים:

מגדל בבל!

שבת שלום ומבורך!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s