טיול למיטיבי לסת

מחר הילדה שלי יוצאת לטיול שנתי של יומיים… זה אומר שהם ישנים שם, רחוק רחוק וחוזרים עייפים, מרוצים והרבה יותר גדולים… הבטחתי לה שאני אעשה להם את הבראוניז שהיא אוהבת. לסופי המתוקה שיוצאת איתם הבטחתי עוגת שמרים. לשקד שיוצא עם הכתה המקבילה, של בתו, הבטחתי עוגת תפוחים וחייבים לכבד הסכמים (בעיקר כששיחדתי אותו שתמורת העוגה יצלם את הילדים בכל פוזה אפשרית). וצופקי ביקשה שאם אפשר גם את העוגיות דבש… אז היא ממש ממש צריכה אותן כדי לעבור את הטיול בשלום.

תוך כדי עשיית כל העוגות, נזכרתי בטיולים השנתיים שהיו לנו.. גולת הכותרת של שנת הלימודים. בכל שנה הינו יוצאים לאיזור אחר וכבר מכתה ב' ישנו לילה אחד לפחות בקיבוץ אחר, בהתאם לאיזור הטיול. בכל שנה הינו מתארחים בקיבוץ אחר בלילה ורק לזה חיכינו. התארחנו באחד מבתי הילדים (שפינו במיוחד בשבילנו, כי אז היתה לינה משותפת אצל כולם) וזה היה כולל גם אירוח של ילדי הטיול בבתי הילדים מהקיבוץ המארח.

זה התחיל חודש לפני הטיול, כשהינו לומדים את המסלול על מפה ענקית שהיתה נפרשת על לוח הכיתה, משננים אותו כמו חיילים שמנווטים בניווט בדד ולומדים את כל השירים שאי פעם נכתבו על האיזור (עד היום אני זוכרת את שיר העמק, כולל הטונציות, הניקוד שיש בכל אות בשיר ואיך אפשר לשכוח מי ירה ומי זה שם נפל בין בית אלפא לנהלל??).

רשימת ההורים המלווים היתה סגורה כבר מהשנה הקודמת וכשהאוטובוס הצהוב הגיע (אחרי שהעמיס כמויות אוכל שהיו מקיימות מדינה קטנה באפריקה המשוונית) עלינו עליו בשמחה רבה, ובלי לחכות שסאלח הנהג יניע, הינו כבר מתחילים לשיר. יותר נכון מתחילות. הבנים ניסו בכל כוחם לעצור את השירה (חולצה כחולה והיא עולה? מה חשבנו לעצמנו??) תוך כדי שירה אדירה מכיוונם של "עוד לא, עוד לא" כדי שעוד לא נתחיל לשיר, אך זה היה אבוד. אני מעריצה את אלה שניסו להיות המחנכות שלנו ועמדו בנסיעות האלה איתנו, כשהן צריכות לחלק תוך כדי נסיעה סוכריות חמוצות  (האלה שנדבקות כלכך לשיניים ופרנסו את רופאת השיניים של הקיבוץ בצורה נהדרת).

בטיול הינו בעיקר עוברים מארגזי האוכל של ארוחת הבוקר (או בשמם הידוע – אלף בוקר, שכללו ירקות, לחמניות וביצים קשות) דרך טיול בנחל כלשהו, או בעמק יפה בין כרמים ושדות, אל ארגזי האוכל של ארוחת הצהריים (שכללו תמיד עוף קר, פחיות ענק של גרגרי תירס ומלפפונים חמוצים ותפוצ'יפס). אם הטיול היה נמשך עד שעה מאוחרת, היו גם ביסקוויטים וממרח שוקולד, שלא נרעב חלילה. וחלבה בעלייה חזרה לאוטובוס, בדרך למקום השינה. איך אפשר בלי חלבה? זה מזון בסיסי!

הינו מגיעים עייפים אך רצוצים מיום עמוס, מתקלחים מהר מהר ומחכים לבוא הילדים המארחים שיבואו "לקחת אותנו" לחדרים של ההורים שלהם (נו, לבתים של ההורים, אתם יודעים). הינו מסתובבים בשבילי הקיבוץ הלא מוכר, עורכים השוואות (יו, איזה חדר אוכל קטן יש לכם…), מקנאים קצת קינאות (איזה כיף לכם, יש לכם מפעל לנעליים…) ומעבירים ביקורות בונות (את יודעת, אם יכסחו אצלכם את הדשא עם מכסחת חדשה כמו שיש א-צ-ל-נ-ו, הקיבוץ שלכם יהיה הרבה יותר יפה…). ואז הינו מתפצלים – כל ילד היה "משתדך" עם ילד אחר והולך איתו "לחדר של ההורים". שם הינו מתארחים שעה קלה, מנסים להכיר היכרות מאולצת ומשחקים בכל המשחקים שיש להם בבית והכל בשעה אחת. בדרך חזרה לבית הילדים, בשעה היעודה, הינו מחליפים כתובות דואר (כן כן, דואר, הדבר הזה עם הצבי, והבול) ויודעים – רכשנו חבר/ה חדש/ה ועוד מישהו לרשימת המתכתבים שלנו (וזה היה נחשב, תאמינו לי).

השינה בלילה היתה חוויה חשובה לא פחות כשהמטרה, כמובן, היתה לבדוק אילו תוכניות רואים ההורים המלווים בטלוויזיה שהיתה בבית הילדים, ולברר מתי הם כבר הולכים לישון שנוכל לצבוע אחד את השני (במשחת שיניים, אלא מה?).
כשהינו קמים בבוקר לכל אחד מאיתנו היה באורח פלא איזה שהוא ציור על גופו, כשהציור הכי מכובד היה הסמל של העוגן על שריר הזרוע, כמו אצל פופאי (וכשזה עשוי ממשחת שיניים, זה מכובד אף יותר).

אחרי התארגנות זריזה וריח של הקפה של הגדולים (מי שרצה קיבל גם והרגיש ממש בוגר) הינו יוצאים לעוד יום טיול של הליכה משולבת באכילה, עד הסוף הטוב (של הטיול) , שירת "הבאנו שלום עליכם" בכל הכוח והחזרה לקיבוץ שלנו, בו חיכו לנו בפתח בית הילדים ההורים המסורים, עם קרטיבים ועוגת שוקולד. ברור שעם סוכריות צבעוניות למעלה, בכל זאת מגיע לנו על המאמץ.

היום הכל אחרת, בית הספר כבר לא בקיבוץ שלנו אלא משותף לקיבוצים וישובים נוספים. רק בכתה ו' הילדים יוצאים לטיול עם שנת לילה, ארגזי האוכל נעלמו מהעולם ואירוח בקיבוץ אחר לא מתקיים כבר שנים רבות. 

אבל הרוח ששרתה אז בטיולים, שורה גם עכשיו, בזה אני בטוחה – רוחו של טיול בו נהנים קצת מהנוף, יותר מהשירים (באוטובוס ובפלאפון), והכי מהחברים ומהנישנושים שעושים את הטיול להרבה יותר חוויתי…

מימין לשמאל – עוגיות דבש, עוגת תפוחים ומיונז ובראוניז.

למטה – גלילות שמרים עם ממרח תמרים ושערות חלבה לרוב.

צופקי שלי, טיול נעים וטעים!

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “טיול למיטיבי לסת

  1. אמאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    הטיול כבר עבר (לצערי)….
    לפני חודש וקצת (הרבה)..
    היו אחלה עוגות (אם את זוכרת מה אמרתי לך על דור מ ו'3 שביקש ממני כול דקה וחצי עוד בראוניז עד שהוא אכל משו כמו חציי תבניית……
    היה מצחיק!!!!!
    בדיונה היה כ"כ כיף!!! הינו הכי הרבה זמן והתגלגלנו שם כאילו אין מחר..
    אם את זוכרת את הנעליים שלי אחריי נראלי תביני..
    (מפוצצות בחול, ואצלי הם היו במצב טוב..)
    ♥ ♥ ♥ ♥

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s