אסור לאכול עוגה חמה!

את שנות בית הספר היסודי העברנו באחד מבתי הילדים בקיבוץ (שהיום גר ולומד בו האולפן). נכנסנו לשם באמצע כתה א' (כי בית הילדים לא היה מוכן לפני, לאלוהי הקיבוץ פתרונים) וחיינו בו, פשוטו כמשמעו, כמה שנים טובות. בבוקר למדנו בחלק התחתון, אכלנו בחדר אוכל קטן שהיה מעבר לדלת הכיתה, ו"נחנו" בצהריים בקומה העליונה (שם גם ישנו בלילה). ה"נחנו" ישאר במרכאות, כי הקרב הידוע ביותר בקיבוץ הוא לא הקרב על רמת הגולן או קרבות יום כיפור בתעלה, אלא הקרב הבלתי נגמר על שנת הצהריים, בו הנצחון היה תלוי במידת סבלנותה של המטפלת ובכמה פעמים היא צריכה לצרוח עלינו "תסתובב כבר לקיר!".

זה התחיל בקריאת ספר (הילדים צריכים להחכים, כך קבעו מוסדות התנועה), כשלכל ילד היתה מעל המיטה מנורה קטנה שהינו מדליקים. מדי פעם היתי הולכת לשאול את המטפלת מה פירושה של מילה זו או אחרת, וכך מבזבזת עוד קצת זמן של הקריאה. פעם אחת כשחזרתי מהבירור המילוני, ראיתי את ר' שותפי לחדר מנסה להחליף נורה בעצמו. מיותר לציין שכל הבדיחות העדתיות על החלפת נורה לא השתוו למה שנראה באותה שעה בחדר שלנו… (כולל הבדיחה הידועה על כמה בלונדיניות צריך כדי להחליף נורה. נשבעת שאני, הבלונדינית היחידה בחדר, רק הסתכלתי מהצד!). זו גם היתה הפעם הראשונה שראיתי מישהו מתחשמל.

לפתע היתה נשמעת הצעקה "לכבות אורות, מנוחה נעימה!". כיבינו אורות ואז, הו אז התחיל הקרב האמיתי. אנחנו מתחילים לדבר בינינו, והמטפלת מתחילה לצוד באיזה חדר יש רחשים. ג', שותף אחר לחדר, עומד על הראש (ואומר שבן גוריון החזיק ככה המון זמן מעמד והוא חייב גם), ואנחנו מזהירים אותו מתי המטפלת מתקרבת. כל התכנונים, כל התוכניות וכל האפשרויות נרקמו בשעות אלה של מנוחת הצהריים. מי ילך למי אחה"צ לחדר של ההורים, מתי בדיוק פותחים את הבריכה ומה עם החולצות הלבנות החדשות שהבטיחו לנו לכבוד החג. בין דיבור לדיבור בודקים שהמטפלת הציידת לא מתקרבת ואם בכל זאת היא מנסה לתפוס אותנו, אנחנו מייד עושים את עצמנו ישנים. בד"כ כל העושים את עצמם ישנים התקשו להתעורר כשנשמעה הקריאה "אפשר לקום!"…

לעתים, בזמן שאנחנו עשינו את עצמנו ישנים, היה עולה מהקומה התחתונה ריח של עוגות. לא היה הרבה גיוון בארוחות ארבע שלנו – לחם עם ריבה או מרגרינה, או ממרח שוקולד שיום אחד אספר על סגולותיו המיוחדות, בימי שלישי יוגלי (זה מעדן חלב בטעם תות או אננס עם התמונה של מוגלי מספר הג'ונגל עליו) או דני (חום, בטח חום) ומדי פעם עוגה כזו או אחרת, בד"כ בראוניז או טורט.

אחר צהריים אחד, כשסוף סוף הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה, גיליתי שני דברים חשובים:
א. אני הראשונה שקמה, כל השאר עוד עושים את עצמם ישנים.
ב. המטפלת עשתה עוגה.  כזאת עם ריח שבא להתעלף. חתוכה כבר ל 30 קוביות בדיוק. והמטפלת לא פה.
אמרתי לעצמי שאני אטעם רק קצת, רק כדי לבדוק אם כדאי לשאר הילדים כבר לקום. לא שמתי לב שהמטפלת הציידת עומדת ממש מאחורי. לקחתיי חתיכה קטנה ובדרך לפי שמעתי אותה צועקת "לאאאאא, זה חםםם, את השתגעת??? אסור לאכול עוגה חמה!!!!". לאחר מכן בא נאום של כמה דקות רצופות על הבעיות שאכילת עוגה חמה יכולה לעשות למערכת העיכול. לא אלאה אותכם פה בנאמר, רק אוסיף שעד היום, איני טועמת עוגות חמות. לא יעזור לשום קונדיטור להמציא את עוגת השוקולד החמה הכי טעימה שתהיה, לא יעזרו דברי שכנוע של רטבים חמימים ומתקתקים כאלה או אחרים שנשפכים על פרוסות עוגה בעודן נחות בצלחת הגשה… אסור לאכול עוגה חמה!

אני נזכרת בזה בכל פעם שאני אופה,  בכל פעם שהילדים מבקשים עוגיה שיצאה מייד מהתנור, ונזכרתי בכך שוב היום כשאפיתי חיתוכיות שוקולד לבן ושקדים של בני סיידא, ושם כתוב בפירוש לצנן את העוגה ורק אז לחתוך, אחרת יבולע לנו. אולי בני סיידא היה בצעירותו מטפלת בקיבוץ שלנו, צריך לברר את זה.

חיתוכיות שוקולד צ'יפס לבן ושקדים

  • 150 גר' חמאה רכה
  • 3/4 כוס סוכר לבן
  • 1/4 כוס סוכר דמררה
  • 2 ביצים
  • 2 כפיות תמצית וניל
  • 1 כף קליפת לימון מגוררת (לא היה לי לימון, שמתי 2 טיפות שמן לימון שמופק מהקליפה, זה נפלא!)
  • קורט מלח
  • 1 וחצי כוסות קמח
  • 1 כפית אבקת אפיה
  • 300 גר' (1 חבילה) שוקולד צ'יפס לבן
  • 100 גר' שבבי שקדים מולבנים
  1. לערבב במיקסר (כדאי בוו המקצף) חמאה, סוכרים, ביצים, וניל, גרידת לימון ומלח עד לתערובת אחידה.
  2. להוסיף קמח ואבקת אפיה ולערבב עוד קצת, עד שהעיסה אחידה.
  3. להפסיק את פעולת המיקסר, ובעזרת כף עץ לערבב פנימה 2/3 מהשוקולד (200 גר') ו2/3 מהשקדים.
  4. לשטח בתבנית (חד פעמית מלבנית בינונית או תבנית 18X27 ס"מ).
  5. לפזר על העיסה את השוקולד והשקדים שנשארו ולהדק לעיסה בעזרת הצד האחורי של כף.
  6. אופים כ 30 דקות ב 180 מעלות.
  7. מצננים, חותכים לריבועים ומנסים להתאפק 🙂

הוספת השקדים והשוקולד:

השקדים והשוקולד הנוספים על העיסה שבתבנית:

וכך מהדקים אותם:

אחרי האפייה:

תראו איזה שוות:

בתאבון ושיהיה שבוע נעים…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s