חוטים

תקופת החגים היא תקופה מציפת רגשות, כל הסליחות שלא נאמרו וגם אלו שכן, כל הביחד המצוי וזה הרצוי, איש איש ורגישויותיו, תסבוכותיו, כאביו ושמחותיו, והחוטים הקושרים בין האנשים מוליכים שמחות וכאבים זה אל זה.
אני לא יודעת אם יצא לכם פעם להיות לבד. כלומר, להיות ליד משפחה וחברים ובכל זאת להרגיש איכשהו קצת, או קצת הרבה, או הכי הכי לבד. כשלבד, החוטים המחברים אותנו עם אנשים אחרים לפעמים רופפים יותר, לפעמים הכאב מחליק בהם ואינו נשמע ולפעמים יש סיבוך בחוט וזה עושה תחושת חנק. וכמה שלא מנסים להזמין את זה שלבד… להיות איתו… לא תמיד הוא מצליח למתוח את החוט ולקיים את הקשר.

כזה היה החג הראשון – חג סוכות של לפני שבוע היה בשבילי חג הלבד. הילדים שלי היו רחוק רחוק (באמת מרחק כמה שעות) וכשזה קורה (חג כן – חג לא), תחושת המשפחה שלי מתערבלת לגמרי, לא מצליחה להרגיש חג כשחלק ממני לא נמצא, אפילו כשזה לקצת, לא מצליחה להיות משפחתית עם בני משפחתי האחרים, לא מוצאת מנוח. בדרך כלל מוצאת מרפא בלעשות משהו, לאפות, לבשל, להכין דברים, ללכת לחברים, למלא את החיים… הפעם אפילו את זה לא הצלחתי. הסתבכו לי החוטים.

בשיעור האחרון בלימודים הזכרנו את "שנאת ההפסדים" של כהנמן.
כהנמן, שזכה בפרס נובל בכלכלה, גילה במחקריו שאנשים שונאים להפסיד יותר ממה שהם אוהבים לזכות. אנשים יעדיפו לקבל בוודאות 400 ש"ח מאשר לקבל 1000 ש"ח בהסתברות של 50%. כהנמן גילה שהאדם מתנהג לפי העקרון שלוותר על משהו הרבה יותר כואב מאשר לא היה לנו אותו כלל. אז איך זה קשור לכאן? חשבתי על מכרה אחת שלי, שעדיין אין לה ילדים והיא כמוני לבד בחג. עד כמה התחושות שלנו דומות?  עד כמה הלבד שלי בעצם שונה משלה….? אני "מפסידה" בחג את מה שלה עוד אין… המחשבה הזו לא התעוררה כדי להשוות בינינו, הרי אין בזה טעם, אלא כדי לנסות להקהות את התחושה הכואבת.

הילדים חזרו, והביאו איתם את החג השני. יש תיקון ולפעמים, רק לפעמים יש תקנה.  השמחה ליוותה כל תנועה שלי היום, מהשעה המוקדמת בה קמתי להתחיל להכין את ארוחת החג ועד עכשיו, כשאני רואה אותם שרועים על הספה ורבים מי יתחבק עם הכלבה. מרוב שמחה הכנתי כלכך הרבה אוכל, שנראה לי שהעובדה שמוזמנים בני משפחה נוספים לא תעזור לחיסול הכמויות.

מרוב שמחה גם קניתי מחבת חדשה (אני מקווה שפרס נובל הבא ינתן למי שיצליח לפצח את הקשר בין שמחה לקניות),  מחבת כחולה ושווה והכרחתי את הילדים  ואת אחותי להתלהב מהמחבת ואת הכלבה לנבוח בקול רם – ככה חוגגים!

אז מה נאכל היום?

קדירת עוף עם ירקות (מתכון? לזרוק הכל לסיר ולקוות לטוב).

חמין צמחוני (לצמחוניים שבינינו)

פשטידת פטריות

תפוחי אדמה בשמנת (כי ילדתי לא וויתרה)

סלט עגבניות עם שמן זית, בזיליקום וצנוברים

ועוד תהיה עוגה. בטוח תהיה.

שיהיה חג שמח. לכולם. גם למי שלבד, ויודע שעוד מעט זה נגמר והחגים חוזרים למסלולם. החוטים ימתחו שוב, יעבירו שמחות וכאבים, יעזרו להעביר חורף מתקרב וקיץ נושף בעורפו ויתנו לכולנו את הכח שאנחנו צריכים.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “חוטים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s